ישראל היא ככל הנראה המדינה שזקוקה, הכי הרבה, לשרותי יחסי ציבור והסברה, אך, לדאבונה היא נכשלה פעים רבות בתחום זה. העולם אוהב כשהצד המקופח זוכה, או כאשר האנשים המוכים, המותקפים או הנרדפים ביותר קמים ומתנגדים.
זה בדיוק מה שקרה בסוף מאי 2011, בוושינגטון, כאשר בנימיןנתניהו, ראש ממשלת ישראל, הכריז לעולם: די כבר, היה לנו די ויותר עם השטויות שלכם שמסכנות את קיומנו, תוך כדי מתן קידום לאויבינו.
בעוד שההשג של 'ביבי' הוא פוליטי, ישראל מתגאה בניצחונות רבים אחרים, בתחומים רבים ושונים מרביתם לא מגיעים לכותרות העיתונים או הופכים לסנסציה עולמית. סיפור אחד כזה הוא סיפורו של אריק זאבי, המוכר כספורטאי הבולט ביותר של ישראל בג'ודוקא, בעל חגורה שחורה בג'וד דאן 5, שזכה במדליית ארד באולימפיית באולימפיאדת 2004 באתונה, יוון, בדרג ג'ודו 100 ק"ג.
ביום ראשון, מ29 במאי 2011 אריק זאבי זכה במדליית זהב בגרנד פרי היוקרתי במוסקבה, בין אירועי ספורט הג'ודו החשובים והפופולרים ביותר בעולם, נגד הצרפתי, סיריל מארט. ניצחון זה מביא אותו קרוב, תוך כמה נקודות, למוקדמות של אולימפיאדת לונדון, 2012. זו הייתה המדליה השנייה שבו זכתה ישראל בתחרות זו שבה, ירדן גרבי, זכה במדליית הארד.
בשלב רבע הגמר של התחרות, המתחרה המצרי, רמדאן דרוויש, סירב ללחוץ את ידו של זאבי לאחר ההפסד שלו, זאת למרות צו השופט. אחרי בקשותיו החוזרות ונשנות של השופט, חזר דרוויש לריצפה לבצע את הקידה המסורתית, במקרה זה, בקושי קידה אך לבטח קידה פזיזה: 'מצרי שאנו יודע להפסיד בכבוד מסרב ללחוץ את ידו של הישראלי
בתחרות ג'ודו.
למרות שהווידאו הזה מראה ספורטאי שאינו יודע להפסיד בכבוד ,ומסרב להכיר בתבוסתו בתחרות, מה שזה באמת מראה, זה עד כמה עמוקה היא השנאה בקרב המוסלמים כלפי הישראלים. כמטאפורה, הוידיאו מדגים, איך השלום אינו אפשרי, כל עוד ההסתה נגד והשנאה כלפי ישראלים שולטת במוח המוסלמי. וזה מראה כי, כדי לשנות את כל זה, זה יקח, למעשה, דורות של חינוך מחדש. וכמו-כן, שחינוך זה הוא לא בראשם של הערבים ליישם.
רמדאן דרוויש הוא ספורטאי המייצג את המדינה הערבית מצרים, איתה לישראל יש הסכם שלום במשך שלושים השנים האחרונות. לכן אנו פשוט צריכים להניח כי בעוד, על הנייר, הצדדים להסכם השלום הסכימו לעצור כל סיכוי למלחמה, במשך שלושים השנים האחרונות, מצרים הכינה את הדורות הבאים שלה לקראת המלחמה הבאה שתהיה לה עם ישראל. זאת הערבים מכנים 'הודנה.' כאשר השאיפה ל-"שלום" מבוססת על שקרים ותקוות שווא, "שלום" הופך לכלי עבור אויביך להשתמש כדי לשלוט בפעולותיך, ומשאיר את האויב עם היוזמה של מתי והיכן להתקיף.
בעוד שהערבים לא מוכנים לשלום עם ישראל, הם מנסים, בכל מחיר, לזרוק כדור מעוקל, ככל האפשר, לעבר ישראל. מחמוד עבאס, הנשיא הערבי-"פלשתיני" קיבל את ההצעה לחדש את המשא-ומתן עם ישראל, בחסות צרפתית, המבוססת על חזון הנשיא אובמה של מדינה פלשתינית עם גבולות 67 ', שלה, ראש ממשלת ישראל
בנימין נתניהו כבר אמר, בעודו בוושינגטון, לא.
כמו ארה"ב, האירופאים רואים בחמאס ארגון טרור שצריך לחסל, לא להכיר. האירופים גם מסכימם עם הנשיא אובמה כי שום משא-ומתן עם הרשות הפלשתינית (רש"פ) לא יתנהל כל עוד שהם באחדות עם החמאס. אז מה הצרפתים מתכננים, תוך עקיפת ההסכם האירופי שלהם עם אובמה בנוגע לחמאס?. שלום ניתן להשיג רק על-ידי אנשים שרוצים שלום אמיתי.
כולם כאן סובלים מפצעים כואבים של אובדן. ישראל, זו שבאמת רוצה בשלום לא יכולה להשיג אותו, ולא משנה מה שהיא ניסתה לעשות כדי להשיג אותו. הערבים שהם אילו שלא רוצים שלום, ולכן הם יוצרים מצב תמידי של מלחמה אפשרית עם ישראל, שגורם להם נסיגה לאחור בשטחי רבים . ואלה שמתנהגים לאורך הקלישאה של נוויל צ'מברליין של "שלום בזמננו" ואנחנו כבר יודעים לאן זה מוביל.
