מפלגת הצדק והפיתוח והבחירות בטורקיה - הצלחה לצד מגבלות

ההצלחה של ארדואן ומפלגתו לזכות במספר רב יותר של קולות מאשר בבחירות הקודמות, וכן סקר דעת הקהל האחרון של מכון Pew המעיד על כך שהציבור הטורקי אופטימי ביחס לעתידה של טורקיה מצביעים על כך שלמעשה היו הבחירות הנוכחיות הצבעת אמון בראש ממשלת טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן. הטורקים סומכים עליו שיוכל להמשיך לקדם את כלכלתה של טורקיה, לפתח את התשתיות בה, ואף למגינת חלק אבל לשמחת רבים - לאפשר יותר מקום לדת בחיי היומיום ובפוליטיקה הטורקית. גם רבים מאלו שהצביעו עבור מפלגות האופוזיציה בסתר ליבם מרוצים מכך שהוא ימשיך להיות ראש הממשלה ושהיציבות השלטונית בטורקיה תישמר. ההצבעה בעד מפלגות אופוזיציה הייתה עבור רבים לא ניסיון להפיל את ארדואן, כי אם לרסן את כוחו.

תוצאות הבחירות בטורקיה מלמדות על כך שיותר מבעבר התמקדה ההצבעה בתמיכה במפלגות הגדולות, מה שהביא לתוצאות שמהן כל מפלגות אלו לכאורה יכולות להיות מרוצות. אחוז המצביעים למפלגה השלטת, מפלגת הצדק והפיתוח גדל במעט (מכמעט 47% בבחירות 2007 לכמעט 50% בבחירות 2011), אחוז המצביעים למפלגת האופוזיציה המרכזית, מפלגת העם הרפובליקאית גדל אף הוא (מכמעט 21% ל-26%), ואחוז המצביעים למפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה, המפלגה הלאומית אומנם הצטמצם במעט (מכ-14% ל-13%), אך היא הצליחה לעבור את אחוז החסימה הגבוה בטורקיה (10%).

אם מסתכלים על התוצאות יותר לעומק, מתבררת עם זאת האכזבה המסוימת של מפלגת הצדק והפיתוח מהישגיה בבחירות, כיוון שעל-אף העלייה באחוזי הצבעה עבורה, חל צמצום במספר המושבים בפרלמנט שלהן זכתה מפלגה זו (מ-331 מושבים מתוך 550 בבחירות 2007 ל-326 מושבים בבחירות הנוכחיות), זאת בגלל אופי שיטת הבחירות בטורקיה. מפלגת העם הרפובליקאית זכתה ב-135 מושבים, המפלגה הלאומית ב-53 מושבים ומועמדים עצמאיים (כמעט כולם נציגי הכורדים) זכו ב-36 מושבים. פירוש הדבר שמפלגת הצדק והפיתוח תצטרך לשתף פעולה לפחות עם אחת ממפלגות האופוזיציה אם ברצונה להביא לחוקה חדשה, כפי שהבטיחה במסע הבחירות.

בהיעדר תמיכה של שני שליש, אין הפרלמנט יכול לאשר בעצמו חוקה חדשה ואילו על-מנת להביא הצעה כזו למשאל עם דרושים לפחות 330 קולות. קיימת אומנם הסכמה נרחבת גם בקרב האופוזיציה שטורקיה אכן זקוקה לחוקה חדשה, ואף נראה שנכון יותר לעם הטורקי שחוקה כזאת תעבור על בסיס הסכמה פרלמנטארית רחבה ודרך משאל עם. אך האופוזיציה מתנגדת לאחת הרפורמות המרכזיות שמציע ארדואן בחוקה החדש - שינוי המשטר בטורקיה למשטר נשיאותי. ארדואן מעוניין מאוד לקדם שינוי כזה כיוון שעניינים תקנוניים מכתיבים שזוהי כנראה הקדנציה האחרונה בה יוכל לכהן כראש ממשלה. אם מפלגת הצדק והפיתוח תצליח לעבור את המשוכה של הפרלמנט, הרי שסיכוייה להעביר חוקה חדשה במשאל עם טובים - כך למשל משאל העם הקודם על רפורמות בחוקה בספטמבר 2010 עבר ברוב של 58%, כלומר יותר מאחוז המצביעים הנוכחי למפלגת הצדק והפיתוח.

הבחירות בטורקיה התמקדו בעיקר בענייני פנים, אך נראה שהעת הנוכחית תציב בפני הממשלה החדשה אתגרים בתחום החוץ. המהפכות בעולם הערבי עומדות בניגוד גמור, לפחות בטווח הקצר, לחזון הטורקי של קידום יציבות במזרח התיכון לשם שגשוג כלכלי. המהפכות והשפעותיהן האזוריות יביאו בהכרח לתקופה של ארגון מחדש, שמטיבה היא תקופה רגישה שבה קיים סיכוי רב יותר לאלימות, שעלולה גם להיות מלווה בהאטה כלכלית. "האביב הערבי" שכבר הביא לערעור מעמדם של כמה משטרים במזרח התיכון, ובפרט הערעור על משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה מעמידים את טורקיה במצב לא נוח. הטורקים חוששים מאוד ממצב של חוסר יציבות מתמשך בסוריה ומבעיית פליטים גדולה, בעיה שאת תחילתה ניתן היה לראות בימים האחרונים. אומנם לטורקים יש תוכניות מגירה להקמת אזור חיץ בתוך סוריה או בגבול בין טורקיה וסוריה שבו ירוכזו הפליטים, אך הדבר צפוי ליצור מעמסה ביטחונית וכלכלית עבור טורקיה. זו אינה בעיה שטורקיה לא תוכל להתמודד עימה או שתוביל בהכרח לחוסר יציבות גם בתוך טורקיה, אך היא תשפיע על האזורים שכבר עתה הם האזורים הנכשלים של טורקיה - האזורים הדרום-מזרחיים של המדינה.

יציאת המשט השני לעזה וכן הפרסום הקרוב של תוצאות הוועדה שמינה מזכ"ל האו"ם לחקר אירועי המשט הקודם יכולים גם הם להתפתח למשבר נוסף עם ישראל. יש להניח שטורקיה אינה מעוניינת במשבר כזה לאור חוסר היציבות האזורית הקיימת כבר כך, ולאור נקודת השפל שבה כבר נמצאים יחסי טורקיה-ישראל. מרבית הטורקים אומנם תומכים בעמדת הממשלה לפיה על ישראל להתנצל על אירועי המשט ולשלם פיצויים, אך במערכת הבחירות נשמעה ביקורת מצד מפלגת העם הרפובליקאית על התנהלות הממשלה בנושא המשט. לאור תוצאות הבחירות לא נראה גם שאירוע המשט הביא לארדואן הרבה בוחרים חדשים. פרי למאמצים האמריקנים ללחוץ על טורקיה להביא לעצירת יציאתו של המשט השני ניתן היה לראות באמירתו של שר החוץ הטורקי, אחמד דוואטולו, מה-7 ביוני שצריך לחכות ולראות כיצד ישפיע פתיחת מעבר רפיח על המצב בעזה לפני שמוציאים לדרך משט נוסף. באופן כללי ניתן לומר ש"האביב הערבי" הביא להתקרבות מסוימת בין טורקיה וארה"ב ולכך ששתי המדינות מקיימות התייעצויות תכופות ברמה אף יומיומית לגבי ההתפתחויות באזור.

לסיכום, תוצאות הבחירות בטורקיה מסמלות יותר המשכיות מאשר שינוי בפרמטרים הבסיסים של המערכת השלטונית הטורקית, ומהווים אומנם ניצחון נוסף למפלגה השלטת, אבל לא את הניצחון המוחץ לו קיוותה. מה שישפיע יותר על המדיניות הטורקית בעתיד הנראה לעין, לפחות בנושאי חוץ, יהיה "האביב הערבי" שכבר עתה גורם לטורקיה לנקוט במדיניות זהירה מבעבר וביותר תיאום עם ארה"ב.