(עורך) עיתון מטיף ומדיח

אני כותב שורות אלו באי נחת מרובה, אך מצפוני דוחק בי למתוח ביקורת ממוקדת כנגד 'עיתון הבית' שלי ושל עמיתיי במחנה הציונות הדתית. כוונתי ל'מקור ראשון' שמוספו העיוני 'שבת' הפך לבמת 'הטפה והדחה' נגד הנאמנות להלכה כמקובל מדורי דורות.

קונסרבטיביות ממקור ראשון

מפסח ועד עצרת פורסמו לפחות 10 מאמרים ברוח זו (בצד מאמרים תורניים קלאסיים). עורך המוסף מיצב עצמו כאידיאולוג קונסרבטיבי (כהגדרתי) המפריח באינטנסיביות אג'נדה המצדיקה דילוג על המחוייבות לשולחן שערך רבי יוסף קארו, ולמפה שפרס עליה הרמ"א. הוא מתעטף באיצטלה אורתודוקסית (ללא ציצית ותפילין, במוצהר) המוותרת לכתחילה על סעיפים 'פחות-חשובים' בשולחן ערוך. כדי להמחיש את 'הרוח החדשה', נטולת האזיקים, השליך את כיפתו בפומבי, מה שכמדומני לא העיז אפילו משה מנדלסון לעשות (אבי תנועת ההשכלה. מרבית צאצאיו התנצרו). חבישת כיפה היא אכן סמלית, אך השלכתה המוצהרת סמלית שבעתיים!

גם אם מאמריו שזורים הגיגים הראויים לדיון, הבעיה שלי ושל עמיתיי היא שהמוסף הפך לבטאון החצר של בית המדרש הנאור-ליברלי ע"ש הרטמן ומשיקיו. גליון חג השבועות היה מעוטר בשפעת מאמרים כאלו; אחד כופר במתן תורה על הר סיני (רק 'עשרת הדברים'), שני מערער את אמונת 'תורה מן השמים' כפשוטה, שלישי קורא לקלוט בנות ב'מרחב הישיבתי' (על-פי פרשנות לחלומו של רבי נחמן!), רביעי קורא לחזור לחג הקציר. ומעל כלנה מתנוסס מאמר פרוגרמטי של העורך ל'פוסט-אורתודוקסיה' הנותנת לגיטימציה לכתחילית למחיקת חלקים בשולחן ערוך, הלכה למעשה.

שבועות אחדים קודם לכן זכינו להגות פרשת השבוע (קדושים) פרי עטה של 'רבה' רפורמית תוך הסתרת תוארה (בניגוד למקובל בעיתון. מחשש לעינא בישא?) גם גיליון פסח רווי היה במאמרי ניאו-אורתודוקסיה ליברלית, בצד המאמר החזוני (בהא הידיעה) של העורך ל'ביטול החברה הדתית'. לב משנתו היא הנמכת הרף ההלכתי לכתחילה, ואזי הכל ינהרו למחוזות היהדות המותאמת מחדש שתעלה כפורחת.

דגלים צבעוניים מפתים

כאמור, הרוח הנושבת מזוהה אצלי כקונסרבטיבית למהדרין. אך מעבר לכך, אין זה ראוי, ואולי מנוגד לאתיקה, שעורך מוסף-עיון 'יפתח שולחן' להסבה בהרחבה בעיקר עם הגיגנים בצלמו ובדמותו, המטיפים ומדיחים ליהדות 'משליכת טלית ותפילין' לכתחילה. אני מודע היטב למציאות שבה רבים במחנה הדתי מוגדרים בפי עצמם ואחרים כ'לייטים', ו'דשים בעקבם'. זה לא נורא, לא מפולת ולא אסון. מאידך, הנפת דגל צבעוני של 'אנחנו לייטים', ואפילו גאים בלייטיות - קרויה בפי 'הדחה'.

ואגב, תמיהני האם 'בעל המאה ובעל הדעה', ובעל-הבית של העיתון, נוחה דעתו ושלמה השקפתו עם מהלך אנטי-הלכתי אקטיבי-מתמשך זה?