איך מאלפים עיתונאים להשמצת ישראל

באוקטובר 2000 צילם עיתונאי איטלקי את הלינץ' שביצעו שוטרי הרש"פ והאספסוף שלהם בשני חיילי צה"ל ברמאללה, ושלח את ה"סקופ" המצמרר לעיתונו. בעולם התקשורת נחשב דבר כזה להישג, שמביא כבוד לעיתונאי, אך במציאות שלנו נפל עליו פחד מוות מהמרצחים, הוא ברח מהארץ, ויחד עם עיתונו פרסם התנצלויות מתרפסות בפניהם. זהו הפחד שבעזרתו מאלפים הערבים את העיתונות לשרת אותם, וחטיפת עיתונאים לשם אילופם היא תופעה מקובלת במקומותינו - להוציא את ישראל. כאן, הצוות שבישל והפיץ את עלילת הדם של "רצח הילד מוחמד א-דורה" זוכה לגיבוי וכיבודים, כמקובל לגבי כל מי שמשחיר את פני ישראל ברבים. במשך 10 שנים ראינו איך עיתונאים מתיישרים עם רצונות המרצחים הערבים, כדי לפעול בביטחון בקרב האספסוף שלהם ואף לזכות בכיבודים. את הדוגמה האחרונה ראינו בתקיפה המינית הפראית של עיתונאית טלוויזיה בכיכר ההפגנות בקהיר, ששידרה משם ברצף אך ברגע שהותקפה בצורה גועלית על-ידי האספסוף - פתאום "נגמרה הבטרייה" של הצלם, והתמונות המפלילות לא שודרו לשום מקום. הצלם ידע בדיוק איך לשרוד בחברה הזו, וכך למדו גם הקולגות שלו, השמחים לשדר "מעשי זוועה" של צה"ל אך שום מעשה מביש של הערבים.

בצד המקל פועל גם הגזר והעיתונאים למדו איך להשיג אותו. התחילו בשיטה זו הבולשביקים של רוסיה, והמשיכו אחריהם הנאצים של גרמניה בניצוחו של גבלס, כשכל צד קוצר הצלחות בציבור בו הוא מצליח לשטות. ז'בוטינסקי, שהיה מודע לכוחה של תעמולה, כתב - עוד לפני שאני נולדתי - שכדי לחסום את ההסתה נגד יהודים צריך להוכיח לעולם שהסתה לשנאת יהודים היא עסק לא משתלם. לא יכולנו לעשות את זה אז - כעם מפוזר ונרדף - אך יכולים לעשות את זה עכשיו, כעם עם כלים של מדינה ריבונית, אם רק ידעו קברניטינו איך להפעיל אותם. איך לא להפעיל כלים אלה ראינו בתגובה של סגן שר החוץ לסרט עלילת הדם שהופץ נגד היהודים בטורקיה: במקום פעולה ישירה נגד יוצרי ומפיצי הסרט, הוזמן שגריר טורקיה לפגישה בה הושיבו אותו על כיסא נמוך יותר מזה של המזמין: העלבת הדיפלומט כעונש. דבר דומה קרה עם התגובה לעלילת הדם השוודית, לפיה היהודים רוצחים ערבים כדי לסחור באברי הגוף שלהם. כך הופכים אובייקט לסיכול נקודתי למשבר עקר ביחסים בין מדינות.

לא הייתי מתיימר להשיא בעניין זה המלצות לדרכי פעולה, אלמלא התנסיתי אישית בהדיפת צונאמי תעמולתי שהתפתח נגדנו באמריקה אחרי טבח סברה ושתילה ב-1982. בספרי "ללמוד מהחיים" גיליתי איך עשינו את זה אז, מבלי שבארץ ידעו על כך. כיום, המצב יותר מורכב, ובמיוחד - כשבאירופה ,האמורה להתבייש משיתוף הפעולה עם הנאצים בהשמדת יהודים, שמחים לכל הזדמנות בה ניתן להדביק לישראל את התואר "נאצים", קרי - "כשיש לכם כוח אתם לא יותר טובים מהגרמנים". אחד מראשי הציונות אמר פעם - העם היהודי הוא עם חכם, רק חבל שאין לו שכל. נזכרתי בו כשראיתי את סרטון ההסברה הישראלי המבוים, בו מופיע הומוסקסואל בדוי בשם "מארק", המספר שנדחה מהשתתפות ב"משט" בגלל נטיותיו המיניות. זה מה שאמור למנוע את המשט הבא ומטס המתפרעים ממנו הזהרתי בכתבות קודמות? מישהו הזדעזע אצלנו מאזהרתו של מנהל לשכת העיתונות הממשלתית - שעיתונאים שישתתפו ב"משט" יגורשו מהארץ ל-10 שנים, ומיהר לבטל אותה. מה שצריך להודיע זה - שכל מי שישתתף בהצגה שנועדה להסית נגד ישראל, כגון בצעקות "פרי פרי פלשתין!" (קרי - תילחמו בישראל "הכובשת") יועמד לדין וייענש כממשיך דרכם של הנאצים. וכדי שהמשפטפטנים של מערכת הצדק המעוותת שלנו לא ינטרלו איום זה, חייבת הכנסת להעביר חוק ברור נגד הסתה. הנוסח המפורט של החוק נמצא בידי קבוצת ח"כים שאם יזכו לשיתוף פעולה מיתר חבריהם - ישיגו את מה שממשלות ישראל הזניחו במשך 63 שנות קיום המדינה. וכדי שאזהרה זו תיקלט כרצינית - יועמדו מייד לדין מבשלי ומפיצי עלילת הדם של "רצח מוחמד א-דורה", הנמצאים בהישג ידינו וברוב חוצפתם ממשיכים לטעון שהרגנו את הילד. משפטים ועונשים של מחרחרי מלחמה המתחפשים ל"פעילי שלום" ישימו קץ לחוצפת הצבועים המסיתים. כך נהפוך את ההסתה האנטי-יהודית לעסק לא משתלם.