בני קיבל מאביו, שחזר מחו"ל, מתנה: מסוק קטן המופעל על-ידי שלט. מאז, הטרטור העדין של המסוק אינו פוסק בביתנו, למעט הפוגות קצרות לשם טעינה. ביתנו ממוקם קילומטרים ספורים מרצועת עזה. טרטור מסוקים הוא עניין שבשגרה באזורנו - מסוקים אמיתיים, מסוקי קרב, בדרך-כלל בזוגות, חולפים מעל בתינו בדרכם מערבה כמעט מדי יום. המרחק הפיזי בין ילד, שעבורו מסוק הוא צעצוע קטן ונפלא, לבין ילד שעבורו זהו כלי מעורר פחד ואימה - הוא אפסי.
חלפה שנה מאז אירועי המשט הקודם. לאחרונה התבשרנו על משט נוסף ו"מטס" שניסו לעשות דרכם לעזה. מארגני המשט וה"מטס" היו מעוניינים, מן הסתם, לא רק להעביר ציוד לרצועה. הם היו מעוניינים להעביר מסר, להפנות את תשומת הלב של העולם לאנשים החיים ברצועת עזה. המשט הקודם, והלחץ הבינלאומי בעקבותיו, הביאו למספר הקלות במצור, במיוחד היתר להכנסת מוצרים וחומרי גלם.
עם זאת, המצור עדיין נמשך. ישראל ממשיכה למנוע מעבר אנשים, ייצוא סחורות והכנסת חומרי בנייה. שיעור האבטלה בעזה מגיע לכ-40%! כ-70% מהאוכלוסייה תלויים בסיוע הומניטארי. מצב המים, הביוב והחשמל הוא גרוע ביותר, ומהווה סכנה בריאותית ממשית. מערכת הבריאות סובלת מחוסרים משמעותיים בציוד, בתרופות ובידע. קיים צורך דחוף בבניית בתי ספר, בתי חולים ובתי מגורים, שחלקם עומדים הרוסים כבר שנתיים וחצי - מאז '
עופרת יצוקה' (מידע נוסף על המצב בעזה ניתן לראות
כאן. אומנם שר הביטחון הודיע כי "אין משבר הומניטארי בעזה", והרמטכ"ל הכריז כי "המצב בעזה יציב, יש שם בנייה, מסעדות, טלוויזיות פלזמה ומכוניות", אולם המציאות בשטח נראית לגמרי אחרת.
לאחרונה התפרסמו מספר מאמרים המצביעים על כך שהמצור לא רק שאינו משרת אינטרסים ישראלים, אלא אף פועל נגד ישראל ומחזק את החמאס. בדומה לאינספור דוגמאות בהיסטוריה האנושית, הרשעות והטיפשות הולכות יד ביד. בהיעדר היגיון ושיקול דעת במדיניות ישראל, רק לחץ חיצוני יכול להביא לשינוי. כך, מזמינה ישראל משטים ו"מטסים" נוספים ולחצים מבחוץ, במקום לשלוט במצב, ולפעול מתוך תבונה מדינית ומוסרית.
אין קל מלהפנות את המבט לצד השני; אין פשוט מלהעלות אינספור תירוצים וצידוקים. אולם כל אלה לא יעלימו את המציאות עבור הילדים ברצועת עזה - שמן הסתם כמהים לשחק עם מסוק קטן שמופעל על-ידי שלט.