מכפילי ההון בבנקים לאור המשבר בשווקים

מכפיל הון הוא כלי חשוב בעת הערכת נכסים פיננסית כדוגמת מניות. הדבר נכון במיוחד כאשר בוחנים את מצב המערכת הבנקאית. נהוג לייחס את מכפיל ההון כמייצג של כמה עולה יחידה בודדת מנייר הערך - במידה שמכפיל ההון קטן מ-1 (לשם הדוגמה - 0.7) ניתן לומר כי קונים נכס השווה דולר ב-70 סנט.

בבחינת הנתונים בעשרים השנים האחרונות היה ניתן לזהות כי כאשר המערכת הבנקאית נסחרה במכפיל הון הקרוב לחצי (0.5), הכדאיות לקנות ניירות ערך לצד הסיכוי להתאוששות עלתה באופן משמעותי. ירידה חדה במכפילי ההון של חברות ובנקים משקפת ברוב המקרים משבר בשווקים הפיננסים וירידה במחירי המניות. הירידה במחירי המניות היא תוצאה של שלל אירועים להם מייחסים המשקיעים חשיבות רבה, שתוצאתה פגיעה בתוצאות הפיננסיות של פירמות שונות.

במידה שמכפיל ההון של הבנקים הוא קטן מ-1, הווה אומר שחלה ירידה במחירי המניות וזאת כתוצאה מציפיות לפגיעה בתוצאות הפיננסיות של הבנקים וירידה ברווחיות לצד ירידה בהון העצמי.

לאור הזעזועים בשווקים הפיננסיים בעולם, המודל של בחינת מכפיל ההון בבנקים שוב עולה, אך ראוי להדגיש כי זה לא הכלי היחיד עליו ראוי להתבסס והוא מהווה רק חלק משלל נתונים הראויים לבחינה.

באירופה, לב המשבר הנוכחי, נסחרים הבנקים הגדולים במכפילי הון של סביב 0.8-0.6 ואילו הבנקים הבינוניים והקטנים נסחרים סביב מכפילי הון 0.5-0.3. גם בארה"ב נסחרים הבנקים סביב מכפילי הון דומים.

לעומת זאת, בישראל נסחרים הבנקים הגדולים - לאומי ופועלים - סביב מכפיל הון קרוב מאוד ל-1 ואילו הבנקים הבינוניים והקטנים - דיסקונט, מזרחי, בינלאומי - נסחרים ברמות מכפיל הון של 1.1-0.7 (דיסקונט הנמוך ביותר, מזרחי הגבוה).

הנוהג בעולם בימים של רגיעה פיננסית (אם ניתן להגדיר כזה אירוע) הוא שהבנקים אמורים להיסחר ברמת מכפיל הון של מעל 2.

הבעיה העומדת בפני המשקיעים בקרות אירועים כאלה (מכפילי הון נמוכים מאוד) היא האירועים סביב. בעת משברים קשה מאוד לראות ולחוש את הכדאיות בהשקעה והדבר היחידי השולט בשווקים הוא הפחד מפני הבאות ללא יכולת אמיתית לראות אל מעבר למשבר.