פופוליזם על חשבון רמה

שני ערוצי-טלוויזיה מסחריים וערוץ ציבורי לוחמים זה בזה מלחמת חורמה. שפר גורלו של ערוץ 2 המשגשג והמוביל, בעוד ערוץ 10 מדדה אחריו בפער ניכר, כשהרחק מאחוריהם צולע ערוץ 1, הנתון לחסדי האגרה המאוסה והנאלץ להסתפק במינימום-צופים.

במשאל דעת-קהל, לו נערך, היה, מן הסתם, ערוץ 2 זוכה לפופולריות של שיא בקרב בני הנעורים. ערוץ 10 לעומתו, שהוא סולידי יותר, נערץ במיוחד על-ידי דור הביניים, ואילו ערוץ 1, הרציני שבהם, הוא חביבם של בני גיל הזהב.

אז נכון שערוץ 2 הוא, באמת, השמנא-וחסלתא שבין השלושה, אך דימויו הוא הנחות שבהם. מה לעשות, אבל "האח הגדול" ו"כוכב נולד" הן שתי התוכניות שהטביעו עליו יותר מכל את חותמן, הגם שתפארתו אינה עליהן. גם ב"אח" וגם ב"כוכב" דבקו קונוטציות שליליות:- באחת של ניבול-פה, ובשנייה של עולם תחתון. צופיהן הדומיננטיים של השתיים הם בני-נעורים, שנפשם יוצאת אליהן יותר מאשר לבית האולפנא שלהם. שלא להזכיר את המסר החינוכי הנמוך והרדוד שמשדרות תוכניות הריאליטי. אבל, גם מלבדן, שולט בערוץ השני פופוליזם על חשבון רמה, המותאם במיוחד לרובד תחתון.

זריקת מרץ

גם ערוץ 10 אינו חף מן הפופוליזם הזול. תוכניות כמו "הישרדות" או "הדור הבא" אומנם מושכות אליהן קהל גדול של צופים, אבל מותירות אחריהן טעם גרוע. המסר שלהן אינו חינוכי. הוא מתמצה בהרפתקאות מסוכנות ובריקנות זולה, שיש בהן רק טעם לפגם. הן גם משמשות מודל גרוע לחקיינים פוטנציאליים. אין זאת כי אם במלחמת ההישרדות שלו, נאלץ ערוץ 10 להיגרר אחר הערוץ השני. אלא שבמלחמה המבחילה הזאת ידו של ערוץ 2 היא תמיד על העליונה. ואם לא די לו לערוץ 10 בצרות שכבר יש לו, הרי שמן הראוי היה שישמור על פרופיל נמוך יותר לאחר ה"זובור" שהנחית עליו שלדון אדלסון.

נותר, אפוא, הערוץ הראשון, הסולידי והרציני שבין השלושה. הצרה היא שעל תכונותיו החיוביות הוא נאלץ לשלם מחיר יקר למדי. אחרי ככלות הכל, קהל-צופיו הוא קהל גריאטרי, הנכסף לתוכניות של נוסטלגיה, המועלות בערוץ הזה למכביר. עם זאת יש לזקוף לזכותו, כערוץ ציבורי, את דרך הארץ שלו ואת שפתו העשירה והרהוטה, שלמרבה הצער אינן נחלתם של שני הערוצים המסחריים. הצרה היא שלערוץ הראשון יש דימוי של ערוץ ירחמיאלי ואנכרוניסטי, שעבר זמנו ובטל קורבנו. בהבדל מהערוצים המסחריים, נגזר עליו להתקיים מתשלום האגרה השנתית, גם על-ידי אותם רבים שאינם צופים בו, והנאלצים לשלם אותה בעל-כורחם.

התמונה הכללית אינה מלבבת. ערוץ 2 מצטייר בה כערוץ חי, נושם ובועט; ערוץ 10 כערוץ גוסס, ואילו ערוץ 1 כמי שכבר שוכב על ערש-דווי. שני האחרונים זקוקים, נואשות, לזריקת-מרץ, ובלבד שלא להותיר על מפת האקרנים את הערוץ השני כשליט יחידי.