רופאים בלבן? באדום?

כולנו מדברים על צדק חברתי. העניים, העשירים, מעמד הביניים. אך כפי שאמר סבר פלוצקר, איננו מתכוונים לסולידריות חברתית. הצדק החברתי שלנו הוא צדק המוטל מאוד בספק, צדק סובייקטיבי מאוד, הצדק של העשרת החברה המצומצמת שלנו על חשבון החברות האחרות.

זה גם הצדק החברתי של הרופאים הצעירים. ובצדק. הם לא רואים ממטר, הם רוצים עוד כסף כל חודש, הם רוצים להיגאל מהתורנויות עם סיום ההתמחות, והם רוצים הרבה כסף, ומגיע להם. לכן ההתחברות לקבוצה אמורפית וצעקנית המלווה על-ידי מיטב אמני ישראל, ואשר מטרותיה לגמרי לא ברורות, לא הועילה למאבק המתמחים. ובזאת טעו את טעות מספר אחת.

את הטעות השנייה והמרכזית עשו כאשר הפקירו את הזירה בבית המשפט העליון, הפקירו את הזירה לידיהם של המדינה, הר"י, בית המשפט ומגשר שמונה בהסכמתם, הצדדים הנ"ל, כאשר היה ברור כשמש שהאינטרסים של המתמחים לא נמצאים על השולחן, והם, המתמחים, לא היו שם בהמוניהם, על-מנת להסביר לבית המשפט שהוא הולך לאיבוד, וקובר עם דרכו האבודה גם את מערכת הבריאות.

טעות שלישית ופוגעת מאוד, טעות המעידה או על חוסר בגרות, או על טיפשות, או אולי על "אובדניות מקצועית", או אולי על אינטרסים שאינם ממין העניין, היא הסכמתם להיפגש עם ראש הממשלה, והסירוב לבצע את בקשתו לפסק זמן. כי את ראש הממשלה לא פוגשים כל יום, ולראש ממשלה שכה מייחלים להתערבותו לא סוטרים בפנים, ובאשר דורכים לראש ממשלה על יבלת, זה כואב מאוד למי שדורך.

הם לא חייבים היו לפגשו, ואולי בשלב הזה פגישה לא הייתה במקום, כי הרי אין מדובר בארגון או בקבוצה אלא ביחידים, המופיעים כיחידים בבית המשפט. ועצם ההסכמה לפגישה של "נציגי הקבוצה" עם ראש הממשלה משחקת לידי המדינה בטענתה לפעולה מאורגנת. אך אם כבר שקלו והחליטו שפוטנציאל התועלת מהפגישה עולה על פוטנציאל הנזק שלה, הם ודאי לא יכולים כעת לבעוט בעיטה גסה במערכת, אותה מערכת שהביאתם עד הלום, אותה מערכת שאולי תיפרד מהם עתה, עקב הרגשת הקיפוח שלהם, ועקב מסקנתם שאינם רוצים עוד לתפקד במערכת הזו. אך גם פרידה ראוי שתהיה בכבוד, וסטירה לראש הממשלה מעולם לא נחשבה ככבוד (לסוטר).

התשובה הנכונה והראויה של המתמחים לעת הזו היא בקשת פירוק עצמי שתגיש העמותה הפועלת לכאורה מטעמם, הודעה חד-משמעית לבית המשפט, שעל-מנת לדבר עם המתמחים ועל-מנת לשמוע את דעתם - על בית המשפט לזמן אותם לבית המשפט. כל מי שמצא כבר עבודה ואי-שחרורו המיידי פוגע בפועל בחופש העיסוק שלו, ישיב אישית לבית המשפט, ואין לי ספק שלא יוטלו עליו צווים מכל מין וסוג.

ואילו כל היתר, שהם ודאי הרוב, לא יבעטו בעטיני הפרה שהאכילה אותם עד היום, אומנם במשורה, ואולי תאכיל אותם עוד בעתיד, וייענו לבקשתו של ראש הממשלה – ולו רק משום שנפל לו האסימון, הוא הבין שכל המאבק הזה לא נתפש נכון על-ידי הגורמים הציבוריים והממלכתיים שטיפלו בו, ובמצב המטופש והמסוכן שנוצר, ראש הממשלה הוא הגורם היחיד שבכוחותיו להביא מזור, ולו חלקי, לכאבי המתמחים ולכאבי מערכת הרפואה.

מתמחים יקרים, אל תהיו צודקים, היו חכמים. מתמחים יקרים, שימרו על הצבע הלבן. אותו צבע לבן שחיבר אתכם שנים למיטות החולים, ואשר בשמו בעטו בכם בעיטה קשה לאורך השנים בכל הקשור לשעות העבודה והתגמול; ואשר בשמו מכרו אתכם המוסדות בנזיד עדשים. אבל חובתכם למקצוע היא חובה שאינה תלויה בדבר, ולא תסלחו לעצמכם לעולם אם תדחו ללא מחשבה עמוקה דיה את בקשתו של ראש הממשלה, וזאת בלי כל קשר לסיכוייה. מתמחים יקרים, אל תהיו צודקים, היו חכמים.