ישראל - מדינה תומכת טרור

בעסקת שחרורו של גלעד שליט, עסקה שהחלה להתגבש לפני חמש שנים עם חטיפתו ועומדת כנראה להסתיים עתה, נהגה מדינת ישראל לכל אורך הדרך כמדינה תומכת טרור בכך שהבהירה הלכה למעשה למחבלים מהו מחירו של חייל חטוף ודרבנה אותם לבצע טרור.

הסיום הבזיוני של העסקה אינו באחריותו המלאה של הממשל הנוכחי, כי הממשל הנוכחי נקלע למצב אותו לא הוא יצר, ובהמשך הדרך כבר נקבע הכיוון של המו"מ ללא אפשרות שינוי או חזרה - וזהו כיוון של כניעה מבישה לכנופיות הטרור, תוך הידברות מוזרה עמן, וקיום דין ודברים לגבי מחירו של החטוף, דבר שפעל בכיוון של העלאת קרנן של כנופיות הטרור והעלאתן למעמד בר-שיח עם ראשי מדינות ושועי עולם המייחלים לפתחן.

כאשר מתווים דרך כזו - אין נסיגה ממנה ואי-אפשר לשנות. התוצאה היא - כישלון חרוץ ותשלום בדמים, כישלון מוסרי בכך ששוחררו רוצחים ללא משפט, וכישלון צבאי-ביטחוני בכך שהמשוחררים יחזרו לסורם וימשיכו בטרור, דבר שיגרום להחליט החלטות בצד הישראלי האם להשיב מלחמה ולפגוע בטרוריסטים המועדים או לוותר, וכידוע מדינת ישראל לא טובה בזה (בהחלטת החלטות). במצב דברים זה, אני בעד העסקה בלית ברירה¹.

במצב מלכתחילה, אני נגד העסקה, נגד הידברות עם הכנופיות, ובעד שחרורו של גלעד על אתר, מיד עם החטיפה ומה שיותר צמוד לה מבחינת זמן, כי ככל שהזמן חולף ממועד החטיפה - הצלחת מבצע השחרור מורכבת יותר.

היה גם צומת נוסף, קריטי, לשחרורו - במלחמת עופרת יצוקה, בה אף הוכרז יעד שחרורו ולמרות הכרזה זו הדבר לא נעשה. לא היה צריך להכריז - היה צריך לבצע, והיה אפשר לבצע לו לא הייתה ההכרזה, כי אחרת אין להבין את פשר ההתרברבות.

במישור העקרוני - שחרור רוצחים הוא פרס לטרור, ומדינה המשחררת רוצחיה ללא משפט - היא לא אחרת ממדינה תומכת טרור.