הנשיא
ברק אובמה עומד בפני מעלה הר תלול בניסיונו להיבחר שוב בנובמבר 2012, גם אם סוללת המועמדים הרפובליקנים אינה מרשימה.
מצוקת אובמה הודגשה בשבוע הטוב ביותר שלו - בעקבות חיסול בן-לאדן ב-2 במאי 2011 - שהביא רק לבונוס זעיר וקצר-טווח שהקפיצו ל-52% תמיכה, לפני שצנח שוב לכיוון ה-40%.
מ"נשיא סוחף" (את המחוקקים הדמוקרטים) עם 69% אחוזי תמיכה ביום השבעתו, ב-20 בינואר 2009, הפך אובמה ל"נשיא מעיק" (על המחוקקים הדמוקרטים) עם 43% ב-13 בנובמבר לפי סקר "גאלופ".
אובמה נמצא בתחתית הרשימה - יחד עם אב הטיפוס שלו, ג'ימי קרטר, שנכשל בניסיון להיבחר מחדש - בהשוואה לאחוזי התמיכה בנשיאים קודמים בתחילת שנתם הרביעית: בוש הבן - 52%, קלינטון - 53%, בוש האב - 55%, רייגן - 53%, קרטר - 40%, ניקסון - 49%, קנדי - 58% ואייזנהאואר - 78%. מצבו של אובמה חמור אף יותר ממצבו של הנשיא פורד שנסק ל-71% תמיכה כאשר מונה לנשיא בעקבות הדחת ניקסון, התרסק ל-50% תמיכה לאחר שחנן את ניקסון, הידרדר ל-47% עקב התבוסה הרפובליקנית בבחירות לבתי הקונגרס ב-1974 והתנדנד סביב 47% עד לכישלונו בבחירות לנשיאות בנובמבר 1976.
תוצאות הבחירות ב-6 בנובמבר 2012 תהיינה תלויות, כמעט לחלוטין, בביצועי אובמה - ולא בביצועי המועמד הרפובליקני - בזירה הפנים-אמריקנית, למרות 63% התמיכה באובמה בתחום הלוחמה בטרור ועל-אף זכייתו בפרס נובל לשלום. תנאי לניצחון אובמה ב-2012 הוא שינוי דרמטי בזירה הכלכלית והחברתית בארה"ב, או - אולי - יוזמה צבאית מרתקת ומוצלחת ערב הבחירות ("הפתעת אוקטובר"). גורלו של נשיא מכהן נתון בידיו הוא - לחסד או לשבט - להוציא מקרים נדירים של מועמד נגדי מוצלח, או בלתי-מוצלח, ביותר.
עוצמת הכהונה העניקה רוח-גבית לבחירתם מחדש של 21 נשיאים, ומאז 1932 רק שלושה נשיאים נכשלו בניסיון להיבחר שוב. כישלונם נבע מסדרת כישלונות והתרחשויות שליליות שהיו פחות מקיפות ודרסטיות מהאתגרים העומדים בפני אובמה.
בוש-קלינטון; קרטר-רייגן; פורד-קרטר הנשיא בוש נוצח בבחירות 1992 חרף מעמדו הזוהר בזירה הבינלאומית, התמוטטות בריה"מ ו-88% אחוזי התמיכה בעקבות הניצחון על עירק בינואר 1991. הוא נוצח על-ידי
ביל קלינטון, מושל בלתי-מוכר ממדינת ארקנסו הקטנה, בגלל האטה כלכלית, כולל 7% אבטלה וגירעון תקציבי של 290 מיליארד דולרים (4.7% מהתמ"ג), ועקב הפרת התחייבותו להימנע מהעלאת מיסים, הפיכת הכלכלה לנושא המרכזי בבחירות, הסלמת האלימות והפשע בערים הגדולות והתמקדותו בנושאי חוץ וניתוקו מנושאי פנים.
הנשיא קרטר נוצח בבחירות 1980 על-ידי רייגן שרבים פקפקו בכישוריו המדיניים. קרטר נוצח על-אף תדמיתו כמקדם שלום גלובלי, בגלל שפל כלכלי שהוחרף על-ידי עלייה דרמטית של מחיר הנפט, זינוק שיעורי האינפלציה והריבית, והלך רוח פסימי בקרב הציבור האמריקני שהשתרש על-ידי התבטאויות קרטר ותחושת ההשפלה שליוותה את ההשתלטות האירנית על שגרירות ארה"ב בטהרן.
הנשיא פורד נוצח בבחירות 1976 על-ידי "ג'ימי מי?" (קרטר), שהיה אז מושל בלתי-ידוע של מדינה בינונית, ג'ורג'יה. פורד נוצח למרות שסיים את הטראומה הווייטנאמית וקידם את הדטאנט עם בריה"מ וסין. הוא נוצח כתוצאה מחנינתו את ניקסון, מהשלכות פרשיות ההדחה של ניקסון על הלך הרוח הציבורי, מהמשבר הכלכלי, כולל נסיקת האינפלציה ושיבושים באספקת - ועליית מחירי - הנפט.
נסיקה מוחצת שהפכה לצניחה כואבת כמו שלושת קודמיו שנכשלו בניסיון להיבחר מחדש, גם לאובמה אין עדיין את הקלפים החיוניים לניצחון בנובמבר.
ב-2008 אובמה הציג עצמו - בהצלחה - כאיש מרכז המפה הפוליטית ולכן זכה בקולות המגזר העצמאי, שהוא מגזר הבוחרים הקריטי ביותר - כשליש מהמצביעים, לצד כשליש דמוקרטים וכשליש רפובליקנים. ב-2008 אובמה זכה לתמיכת 62% מהעצמאיים; בנובמבר 2011 הוא זוכה לתמיכת 39% בלבד. ב-2008 הוא נהנה מתמיכת קולין פאואל ורפובליקנים מתונים נוספים; בנובמבר 2011 הוא מצטייר כליברלי (שמאל), בעוד מרבית הבוחרים האמריקנים הם אנשי מרכז וימין, יש יותר דמוקרטים מאשר ליברלים ומספר הבוחרים השמרנים כפול ממספר הבוחרים הליברלים. ב-2008 הביא גל התלהבות מאובמה למספר שיא של מצביעים ליברלים; בנובמבר 2011 מביא גל אכזבה מאובמה לכרסום במספר הליברלים התומכים בו ולגל התלהבות בקרב השמרנים שמספרם הוא הגבוה מאז 1994, וגדול ממספר המתונים והליברלים.
ב-2008 נסקו אחוזי ההצבעה של הצעירים והשחורים לשיא חדש עקב הנסיקה בציפיות מאובמה; ב-2011 אחוזי ההצבעה צפויים לצנוח לרמה המסורתית הנמוכה עקב הצניחה בציפיות מאובמה. ב-2008 הצביעו 78% מיהודי ארה"ב עבור אובמה; בנובמבר 2011 גוברת הסתייגות יהודי ארה"ב ממדיניותו בכלל וממדיניותו כלפי ישראל בפרט.
מפקד האוכלוסין של 2010 תיעד תנודה נוספת של תושבים מ"מדינות דמוקרטיות" ל"מדינות רפובליקניות", ולכן הניב תוספת-נטו פוטנציאלית של 12 אלקטורים לרפובליקנים (מבין 270 הדרושים לניצחון בנובמבר). בנוסף לכך, הקריסה הכלכלית, והכרסום בתדמית אובמה, בפלורידה וב"מדינות מפתח" נוספות כמו אוהיו, מישיגן, פנסילבניה, נוואדה, אינדיאנה, וירג'יניה, קולורדו ואפילו ניו-ג'רסי יכולה למנוע מאובמה ניצחון בנובמבר 2012.
אפקט הכלכלה: אבטלה, חששות, אינפלציה אבל, הגורם החשוב ביותר במבוך הבחירות לנשיאות הוא "זה הכלכלה, טיפש!". מאז 1960 לא נבחר מחדש אף נשיא שהציג לבוחר אבטלה בשיעור העולה על 7.2%, ובמיוחד לא כאשר - כמו היום - האבטלה יותר מ-9%, הקריסה הכלכלית היא ארוכת-טווח, חוסר-הוודאות הכלכלית משתק את היזמות, החשש ממפולת כלכלית נוספת מרחף מעל ארה"ב, שוק הנדל"ן בהתמוטטות, מחירי הדלק ברמות-שיא, המשכורת הפנויה ברמות-שפל, שיעור האינפלציה מאמיר, הבורסה בטלטלה, הצמיחה הכלכלית בהשהיה, והחוב הלאומי בשיא של כל הזמנים ומתקרב ל-100% של התוצר הלאומי הגולמי.
התנהלות המחוקקים הדמוקרטים בגבעת הקפיטול מהווה ברומטר אמין למעמדו של אובמה. בנובמבר 2011 הם מתרחקים ממנו ומיוזמותיו, מכיוון שהם חוששים למפלה נוסח-2010 גם בבחירות 2012 בעטיו של "גורם אובמה".
למרות המשוכות הגבוהות מאוד העומדות בדרכו של אובמה, הוא יוכל לזכות בכהונה שנייה, אם יתרחשו אירועים דרמטיים ביותר לפני ה-6 בנובמבר 2012.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
