הצביעות - סימן ההיכר של השמאל

הצביעות הפכה זה מכבר לסימן ההיכר של כל אלה הקוראים בשם הדמוקרטיה לשווא. הם הרי לא באמת חושבים שאם יתוקן החוק באופן שיאפשר לשופט בית המשפט העליון, אשר גרוניס, להתמנות לתפקיד נשיא בבית המשפט שבו הוא מכהן, ירעדו אמות הסיפים ומדינת ישראל תהפוך למעין מדינה טוטליטארית - אז למה באמת זהבה גלאון מרימה קול זעקה של קוזאק נגזל? כלום היא שכחה שהיוזמה לתיקון החוק שעכשיו מבקשים להחזירו לקדמותו נולדה בימיו של אהוד אולמרט כראש הממשלה? בוודאי שהיא זוכרת, אז מדוע היא כה מתרגשת מן התיקון בחוק שבא להחזיר עטרה ליושנה?

זהבה גלאון הרי גם זוכרת, ללא ספק, שדורית ביניש, מי שעכשיו 'נזכרה' שצריך שופט 'מזרחי' בערכאה העליונה, כפתה על נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, לפרוש טרם זמנו כדי שחברתה, נילי ארד, תוכל להתמנות לנשיאה במקומו, אז למה אז זה לא היה איכפת לה? האם יכול להיות שזהבה גלאון, כמו גם ציפי לבני, בונות על זכרונו הקצר של הציבור?

כמו כל אנשי המחנה שלה, שהולך ונעלם בקלפי, אלה הזועקים חמס על אובדן ההגמוניה השמאלנית בציבור הישראלי, בעיקר בקורסי הקצינים של צה"ל, גם זהבה גלאון מבקשת ליצור רוב מהומה על לא מאומה. כלום לא ברור גם לזהבה גלאון שהיוזמה לכפות על לשכת עורכי הדין בישראל למנות כאחד מנציגיה בוועדה לבחירת שופטים את מי שנבחר לראשה היא יוזמה נכונה וראויה? האם דורית ביניש לא יושבת בוועדה הזאת מתוקף תפקידה כנשיאה? והאם שר המשפטים לא יושב באותה ועדה בתוקף תפקידו? אז מה הזעקה הגדולה שקמה? האם מישהו ביקש לשנות את הרכבה של הוועדה, שבמשך עשרות שנים התנהלה כמו גילדה מאחורי מסכי שתיקה, כשהשיטה המקובלת בה היא שיטת ה'חבר מביא חבר', מה שמנע פלורליזם מבורך ושיקוף של כל קשת הדעות בחברה הישראלית?

כלום הספיקה זהבה גלאון לשכוח שכאשר ביקשה ציפי לבני, אז שרת המשפטים, לקדם את מינויה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט העליון, דחה קודמה של דורית ביניש, אהרן ברק, על הסף את הרעיון בתירוץ מפוקפק למדי? האם זוכרת זהבה גלאון שמה שאמר אז אהרן ברק הוא שלמועמדת שהוא לא רוצה בה יש אג'נדה אחרת? כלום לא הייתה זאת, בעיני זהבה גלאון, אמירה אנטי-דמוקרטית מן הסוג הגזעני ביותר?

מה מסתירה זהבה גלאון?

אז למה, בעצם, חושבת זהבה גלאון שאם תיחשפנה דעותיו של מועמד לבית המשפט העליון, קודם למינויו, משהו ייגרע מן המרקם הדמוקרטי של המדינה היהודית? האם זה לא קורה בארצות הברית, ששם מתקיים שימוע פומבי בוועדה מיוחדת של הסנאט קודם לאישורו של המועמד שמציע הנשיא? כלום לא ברור שהמועמדים לבית המשפט העליון של ארה"ב יכולים להיות רק כאלה שהם מקורבים פוליטית-השקפתית לנשיא הנבחר? אז למה זהבה גלאון לא רוצה בשימוע-בירור גם בישראל? האם היא, אולי, חוששת שאנחנו, האזרחים, נדע מראש שהמועמדים הם בעלי אוריינטציה הקרובה לזאת של זהבה גלאון - ואולי אף שמאלה ממנה?

ולמה בכלל חושבת זהבה גלאון שאסור למחנה הרוב לממש את סדר היום שלו? מה רע באג'נדה הימנית, למשל, של דוד רותם, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט? האם מחנה השמאל לא ניצל את הרוב המצומצם שהיה לו בימי אוסלו הזכורים לרע כדי להעביר בכנסת תוכנית מדינית שנויה במחלוקת שכבר הוכחה כאיוולת שעוד לא הייתה כמותה? וכלום לא היו אלה חבריה של זהבה גלאון שהשיגו את הרוב הזעום שלהם בכנסת לאחר שהם שיחדו שני חברי-כנסת לערוק מסיעתו של רפאל איתן תמורת שלמונים ממש? אז למה אסור לזאב אלקין לדרוש שארגוני שמאל רדיקליים לא יקבלו כספים ממקורות עלומים? האם השקיפות איננה מנשמת אפה של השיטה הדמוקרטית שזהבה גלאון כה מאוהבת בה?

אז למה באמת כה חשוב לזהבה גלאון להגן על שיטות נלוזות, בזויות, שתרמו לא מעט לפיחות בכבודו של בית המשפט העליון בעיני הציבור? כלום לא הגיעה השעה שברוני השמאל ירפו ממוקדי הכוח שבהם הם אוחזים?