חמישה סוגי הדרה

דמיינו לכם שקיים קו אוטובוס המשרת בעיקר את הציבור הבדואי בישראל, בו נוהגים הפרדה בין נשים לגברים או הקפדה על לבוש צנוע או על מנהג אחר הקשור בצביונם. (אינני בקיא באורח חייהם של הבדואים, כך שהכל נרשם לצורך הדגמה בלבד.) מאוחר יותר קמה קבוצה כזו או אחרת ופוגעת ברגשותיהם של הנוסעים הבדואים באותם הקווים, בטענה של הדרת נשים ופגיעה בזכויות דמוקרטיות.

כיצד תגיב התקשורת? כיצד יגיב שמעון פרס נשיא מדינת ישראל? כיצד תגיב ציפי לבני וכיצד יגיבו פוליטיקאים אחרים? האם הם יהיו מוטרדים מהדרת הנשים ומהפגיעה בדמוקרטיה? האם בעמוד הראשי של העיתון ידיעות אחרונות יהללו את אותו פלוני-אלמוני שבשם הדמוקרטיה ובשם ההתנגדות להדרת הנשים עולה לאוטובוס כזה כשהוא חצי עירום ויושב ליד צעירה בדואית בצד הנשים? אני מאמין שלא כך יהיו פני הדברים.

כל המזדעזעים מהדרת הנשים כביכול יעמדו כגוש אחד והתקשורת תהיה מוצפת בכתבות על הדרת זכויות המיעוט בישראל, על דריסת הכבוד לרגשות המוסלמים, ותגדיל לעשות שרת החוץ האמריקנית שתזדעזע אף היא. אך מה לעשות והחרדים בעיני רבים הם תת-אדם וזכויות המוסלמים יקרות בעיניהם מזכויות החרדים?

לו הייתי אדם שאינו דתי ואינו חרדי, לו הייתי בעל רכב פרטי או עשיר הנוסע במוניות ולא הייתי מכיר את התחבורה הציבורית מקרוב והייתי ניזון מהתקשורת בלבד, אז הייתי בטוח שהחרדים השתלטו על קווי האוטובוס החילוניים, קו אחר קו, והנהיגו בכוח הזרוע ובכוח פוליטי את רעיון ההפרדה. כמו-כן, הייתי משוכנע שכל רחובות בני ברק מופרדים בין נשים לגברים, ואוי למי שטועה והולך במסלול שאינו בשבילו. אך לא כך הם פני הדברים.

רובו המוחלט של הנוסעים החילונים בתחבורה הציבורית לא דרך אף לא פעם אחת על המדרגות המובילות לאוטובוס בו מונהגת ההפרדה. מדובר בקווים שמשרתים בעיקר את הציבור החרדי. מדובר בקווים שקמו במיוחד לכבוד הציבור החרדי ושסביר להניח שלא היו קיימים כלל, אילו לא הייתה דרישה חרדית לקיומם.

אומנם אינני איש ציבור מפורסם שמישהו יתייחס ברצינות לקולו, אך ביום שיהפכו קו חילוני במהותו לקו מהדרין, אהיה בין הראשונים למחות.

בעניין ההפרדה ברחובות - מדובר בתופעה נדירה המונהגת על-ידי קיצונים וכנראה שבמאה שערים בלבד. מעולם לא נתקלתי בבני ברק ובכל ריכוז חרדי אחר (ואני מסתובב שם הרבה) בהפרדה שכזו, ולהערכתי רוב החרדים יתנגדו לכך בעצמם. זה כוחה של התקשורת לסלף עובדות או להבליט תופעות שוליות ולייחס אותן לציבור רחב.

כאחד המשתמש לא מעט בשירותי קו המהדרין ערד-בני ברק, אני יכול להעיד כיצד התחיל קו זה כהסעה פרטית שאינה קשורה לתחבורה הציבורית וכיצד נהנו ממנו גם חילונים אשר כיבדו את צביונו החרדי של הקו. אך מה לעשות ומשרד התחבורה אסר על הקמת קווים פרטיים וכך עבר קו זה לזרועות של אגד, אשר יצא ברווח גדול מאותו קו עמוס נוסעים ומשתלם. מה יעשו החרדים? להפעיל קו פרטי אסור, ומצד שני רוצים למנוע מהם את זכותם להפרדה גם בהסעה הציבורית.

רבים מוחים על כך שלא מלמדים את מקצועות הליבה בבתי הספר החרדיים ושבין השאר לא מלמדים שם את מקצוע האזרחות. מסתבר שהבורות בענייני מקצוע האזרחות מצויה דווקא אצל הפוליטיקאים, נשיא המדינה והעיתונאים שאינם מכירים בחוק הבסיסי ביותר בדמוקרטיה אשר מגן גם על זכותו של המיעוט.

הזלזול בנשים מגיע בעיקר מהצד החילוני. התקשורת החילונית מנצלת נשים לצורך פרסומות ולהעלאת מכירת מגזינים שונים באמצעות גופן, והנשים משתפות פעולה בתקווה לתהילה ולכמה שקלים, אך במקרים רבים הן נזכרות להתחרט כאשר נולדים להן ילדים וחבריהם לכיתה מנופפים בתמונות אימם ולועגים להם.

מה ההבדל בין הנשיא לשעבר משה קצב שניצל נשים (אם בכלל עשה זאת) שנענו לו כיוון שרצו לשמור על מעמדן וכספן, לעיתונים ולפרסומות המנצלים את האישה באותה צורה והיא נענית להם בתקווה לזכות במעמד ובכסף? האם בחברה ששומרת על הפרדה ייתכן שיבוא צעיר ויצבוט אישה במקום לא צנוע או יטריד אותה ברחוב? האם בציבור החרדי צריכה אישה להבליט אזורים לא צנועים כדי להרשים גברים?

האם כל הזועקים לשוויון פועלים ממניעים טהורים? להערכתי, התשובה היא לא. במדינתנו פועלת הדרת גברים מכוערת בכל הקשור ליחס אליהם לאחר הגירושים, המתחיל בפגיעה כלכלית בדרישה למזונות, בהם הגבר לא תמיד יכול לעמוד, באי-שוויון לגבי המשמורת על הילדים ועד לניתוקו המוחלט של הגבר מילדיו. המעוניין להכיר את הנושא מקרוב מוזמן להיכנס לרשימה שפרסמתי באתר זה: "לידיעת ארגוני הנשים: גם גברים בוכים", ולעבור משם לקישורים נוספים שהתפרסמו באתר באותו נושא. כן, הייתי רוצה שהתקשורת תדון בעניין זה באותו אופן ובאותה מידה כפי שהיא מתייחסת למה שהיא מכנה "הדרת נשים".

כמחצית מהמתאבדים בישראל מדי שנה הם גברים גרושים שעברו התעללות מצד גרושתם בחסות המשפט בישראל. כמאה חמישים עד מאתיים איש בשנה שמים קץ לחייהם ועוד עשרות סובלים אך בוחרים להמשיך ולחיות. התקשורת שותקת, העובדים הסוציאלים שותקים ובתי המשפט והפוליטיקאים מצטרפים לשתיקה. האם זו הדרת גברים? התשובה היא כן.

מדוע אף אחד מהעיתונאים לא מציג את התרומה הרבה של קווי המהדרין? לדעתי, ארגוני הירוקים צריכים להעלות על נס את האוכלוסיה החרדית הממעטת ברכישת מכוניות פרטיות ובשימוש בהן. רבים מהנוסעים בקווים אלו עולים עם כל המשפחה וצפיפות עגלות התינוקות ניכרת בתאי המטען. אילו כולנו היינו נוסעים בתחבורה הציבורית, מצב הפקקים וזיהום האוויר במדינה היה משתפר פלאים.

גם חברות ההסעה מרוויחות מההסדר הזה, שהרי החרדים הם לקוחות רווחיים במיוחד. מרוויחים נוספים הם דווקא החילונים בעצמם, ואתן דוגמה: בעיר ערד קיים במשך שנים קו לתל אביב הפועל ארבע פעמים ביום בשעות שאינן נוחות לכולם. מאז שנכנס קו המהדרין, הצטרפו כארבעה קווים נוספים המגיעים אומנם עד בני ברק, אך יכולים בהחלט לשרת את המעוניינים להגיע לגוש דן ואף להיות מועילים יותר כאשר הנוסע מעוניין להגיע לאוניברסיטת בר-אילן, לפתח תקוה ולמקומות אחרים באזור.

כמו-כן, באמצעות הקווים החרדיים נפתחה הזדמנות חדשה לתושבי ערד להגיע לקריית גת, לירושלים ולאשדוד בנסיעה אחת, שהרי קווים אלו לא היו קיימים קודם לכן מחוסר ביקוש. גם תושבי קריית גת נהנים מקווים אלו העוברים דרכם ליעד הסופי, ולמרות שאינני בקיא בכל קווי המהדרין, אני בטוח ששירות זה של הקמת קווים חדשים ליעדים חדשים משרת גם במקומות אחרים את הציבור החילוני שממעט לנסוע אל אותם היעדים (אך בחלקו גם זקוק להם), ולכן ללא החרדים לא הייתה הצדקה ורווחיות בהקמת אותם קווים.

אני זוכר כאחד שגדל ולמד בבתי הספר החילוניים, כיצד המקום האטרקטיבי ביותר באוטובוס בטיולים השנתיים היה החלק האחורי של האוטובוס, וכיצד הספסל האחורי והארוך היה תמיד שמור ל"נחשבים יותר". אף פעם לא הבנתי מה רע לנסוע מאחור. ישנן בנות מכובדות וחכמות ביותר בציבור החרדי המתגאות בצניעותן ויושבות בצידו האחורי של האוטובוס בלב שלם, ואף היו שמחות לו כל בנות ישראל היו נוהגות כמותן.

למה הביטוי באנגלית "ליידיס פירסט" אינו נתפס כהדרת גברים? האם מישהו ראה בביטוי זה גילוי של זלזול כלפי הגברים? האם המנהג שהגבר מזמין את האישה לכוס קפה במסעדה בפגישות שידוכים וכדומה מעיד על אפסותו של הגבר? ההפך, כבוד הגבר הוא המניע אותו לתת זכות קדימה לאישה במצבים מסוימים ולהזמינה על חשבונו לארוחה, וכבוד האישה בחברה החרדית הוא לשבת מאחור שהרי זו מלחמתה הקדושה למען שמירת הצניעות במחנה. הכל תלוי במנהג. החוק קובע שאסור לאלץ את האישה לשבת היכן שאינה רוצה, אך בן-אדם ישר צריך גם לדעת לוותר על זכותו וללמוד להתחשב.