חלל קולינרי <br>

מאז שנטש את המסעדנות הישראלית, הותיר אחריו דינו סרטיאני, הכהן הגדול של המטבח האיטלקי, חלל קולינרי ריק. למרבה הצער לא השכילו תלמידיו ב"פורטופינו" (עליה השלום), ב"ג'ויה" וב"רוסטיקו" (ייבדלו לחיים ארוכים) להיכנס לנעליו הגדולות, אף שבשנות שהותו בארץ הוא ממש ירק דם, ובלבד שמסעדותיו יעלו על דרך המלך של הקולינריה האיטלקית.

מסתבר ששבע השנים שחלפו, מאז שחזר לארץ-מוצאו, הספיקו לעשות את שלהן. זמן קצר לאחר שעזב, שבקה חיים "פורטופינו" שבמרינה בהרצליה, בעוד "ג'ויה" - על שלוחותיה בתל אביב, הרצליה ורמת השרון - גידלה, בינתיים, דור חדש של טבחים, שלא ידעו את דינו. כמוה גם "רוסטיקו", של שדרות רוטשילד בתל אביב, ששלחה שלוחות אף לסניפה, החדש יחסית, ברחוב בזל. בזו האחרונה הצצנו בסוף השבוע האחרון ונפגענו. חזקה גם על דינו סרטיאני, שאילו היה חוזר אליה עכשיו, לא היה מצליח לזהות את יציר-כפיו משכבר הימים.

המטבח של "רוסטיקו" (רחוב בזל 42 בתל אביב) מתיימר לייצג את המטבח האיטלקי האותנטי, אלא שהוא איננו, אפילו, "פלח" ממנו, כפי שהוא מציג את עצמו בכרטיס הביקור שלו. אני זוכר את "רוסטיקו" מימיה הטובים בשדרות רוטשילד. תענוג היה אז ליהנות בה מן המטעמים שדינו רקח במטבחה. הפסטה הייתה במיטבה, הבשר היה עשוי כהלכתו, והקינוחים היו "שפתיים ישק"! עכשיו, בחלוף שבע השנים מאז שנטש, שוב אין זכר לתבשיליו המקוריים, ובסניף החדש, בן השנתיים, שברחוב בזל, נאלצנו להסתפק במאכלים דמויי-איטליה בלבד.

תפל

היינו בשניים, ולפתיח הזמנו את "מרק היום" , שהורכב משעטנז של עדשים וירקות. המרקחת לא היה לטעמנו, ומן הסתם גם לא לטעמו של דינו, באשר יש טעם לפגם בתרכובת מוזרה שכזו. חזקה על דינו שהיה מפריד בין מרק-עדשים לבין מרק-ירקות, על-פי העיקרון של מה עניין שמיטה להר סיני. גם טעמם של השרימפס הקפואים בלימון לא הלהיב את בת הזוג, שכבר טעמה טובים מהם.

לעיקרית הוגשו לנו ניוקי דה-לה-מאמא, ברוטב-עגבניות, שלא הזכירו במאומה את מעדן הניוקי שהיטיב דינו להבין בזמנו. עוד פחות מלהיבה הייתה מנת הפפרדלה-בולונז, ברוטב-בשר, שחלקה הארי נותר בצלחת. לחם הבית, שהוצג כפוקצה, היה תפל למדי, ורק בקבוק הסודה של "סן פלגרינו" נותר נאמן לארץ-מוצאו, מבלי לבייש אותה חלילה.

את מצב הביש הציל קינוח הטירמיסו, שהיה בהחלט במקומו. הוא הוגש ביד נדיבה ומלבד העדר הליקר שבו, טעמו היה עשיר בהחלט. גם האספרסו הכפול היה מוצלח למדי.

שילמנו 280 שקל, כולל תשר של 12% לשירות אדיב, אבל איטי מדי. למרבה האכזבה הקולינרית החלטנו שלא לחזור עוד ל"רוסטיקו" בגירסתה העכשווית, מה גם שהאקוסטיקה הגרועה שלה אפילו לא תרמה לניהולה של שיחה רגועה בינינו בין מנה למנה.