למה חזרתי למפלגת העבודה

עברה שנה מאז הצטרפתי לקדימה והיום אני רוצה להודיע על פרישתי הרשמית מהמפלגה, שלדעתי אפילו לא תשרוד את הבחירות הבאות.

בכנות אני חייב לומר, שצעד המעבר שלי לקדימה בתקופה שברק היה יושב-ראש מפלגת העבודה, בא מתוך כוונה לשנות ולנסות לייצר בקדימה שיח חברתי משמעותי שלא היה אז במפלגת העבודה. כבר למעלה משנה אני מנסה לייצר שיח בקדימה, אבל הכוחות הפועלים בתוך המפלגה משתקים כל שיח אידיאולוגי משמעותי - בין אם הוא חברתי, זהותי, או ביטחוני - כשכל אמירה נתקלת בחומות של אינטרסים סותרים. חמור מכך, היום, לאחר שהייתי פעיל שנה במפלגה, אני מבין שבקדימה אי-אפשר לייצר שום אג'נדה, ושמדובר במפלגה נטולת עקרונות שרחוקה שנות אור מלהיות מפלגה חברתית.

מפלגת קדימה - כלי ריק

במשבר הגז המפלגה כולה (למעט בודדים כמו פלסנר) סירבה להביע עמדה ברורה בעד האינטרס הציבורי, למרות שהפעלתי אינספור לחצים כדי שקדימה תוביל את המאבק על זכות הציבור על משאבי הטבע. גם היום מסרבים חברי המפלגה בעקביות לתמוך בעשרות יוזמות חברתיות שניסיתי לשים על השולחן בשנה האחרונה, כשהכל עובר בלי שאף אחד מחברי הכנסת או מקבלי ההחלטות מנסה באמת לעשות משהו, בשביל הציבור שאותו הוא משרת.

קדימה הייתה וכנראה גם תמשיך להיות כלי ריק שאין בו כל תוכן, מקבץ של אנשים שאין להם שום אידיאולוגיה חברתית או ביטחונית משותפת ורק שואפים לשבת על כס הממשלה מבלי שהם יודעים מה הם רוצים לעשות בו. כמוני פעלו גם אנשים טובים רבים אחרים בקדימה, להכניס תוכן במפלגה שאיבדה את הדרך שלה ונמצאת היום על סף התהום, אבל גם הם נתקלו באותו "קיר לבנים" שלא מאפשר לעשות כלום במפלגה הזאת.

הפוליטיקה מסובכת ומורכבת, ואף אחד לא יכול היה לדמיין שציפי לבני, שהבטיחה לנו פוליטיקה אחרת, תהיה מנהיגה גרועה כל-כך שתוביל את המפלגה שלה לאבדון. מעבר לכך שהמפלגה לא הצליחה לייצר אידיאולוגיה ודרך, קדימה כולה כבר לא מתפקדת במשך חודשים רבים, כאשר ההתנהלות של המנגנון המפלגתי שלבני עומדת בראשו הובילה את המפלגה לחובות אדירים. ההתנהלות של המפלגה, כפי שנחשף בעבר באמצעי תקשורת רבים, במקרה הטוב משקפת רשלנות של העומדת בראש המפלגה, ובמקרים מסוימים אף גובלת בניהול לא תקין. סניפים שלא מתפקדים, משכורות מופקעות ובעיקר חוסר תפקוד הם המאפיינים המרכזיים של המפלגה היום, שעל-פי הסקרים איבדה את כוחה ועומדת על 11 מנדטים בלבד.

לחזק מחדש את העבודה

הרבה שאלו אותי אז וגם היום (בטח כולכם שואלים...) מה עשיתי בקדימה, אם חיפשתי אג'נדה חברתית? התשובה על כך היא שהייתי אופטימי וחשבתי שאפשר לשנות מפלגה מבפנים, בעיקר כאשר לקדימה לא הייתה אידיאולוגיה ברורה. נוסף על כך, מפלגת העבודה הפסיקה לייצג אותי בתקופת ברק, והרגשתי שאני חייב לעשות מעשה שגם יעיד על חוסר שביעות הרצון שלי מברק, וגם יאפשר לבנות פלטפורמה חדשה שבה אוכל להתנדב ולתרום לחברה. עשרות אזרחים מחפשים מסגרת שבה יוכלו לתרום ולשנות, אבל למרבה הצער המערכת הפוליטית לא מספקת להם את הפלטפורמה לעשות זאת, ולכן כל העשייה שלהם נזרקת לפח.

הייתי מעורב בעשרות אירועים בקדימה החל בסוגה רעיונית שהייתה אמורה ליצוק תוכן חברתי במפלגה, ועד כתיבת מאמרים ופרסום במדיות של המפלגה, כאשר הדגש שלי תמיד היה על עשייה חברתית. אני לא מרגיש שהעשייה הזאת הייתה לחלוטין לשווא, אבל אני חש אכזבה עמוקה מהריקנות של "מפלגת המרכז".

נכשלתי בקדימה כי המאבקים הכוחניים בתוך קדימה השתלטו על האג'נדה כולה, ולכן אין היום בקדימה שום אידיאולוגיה או דרך ברורה. אני רוצה להזהיר את כל מי שחושב היום להתפקד למפלגת יאיר לפיד, לחשוב טוב ולא להסתפק במפלגה שאין לה דרך או מצע. דרכי היא בחזרה למפלגת העבודה.