עלילת א-דורה: הסוף?

כל הצרות הללו יכולות היו להימנע אלמלא הזדרז סגן הרמטכ"ל דאז משה יעלון לטעון, ברוב איוולת, כי "ההערכה היא שהילד נהרג מאש צה"ל". למחרת חיזק גירסה כוזבת זו האלוף דאז גיורא איילנד, ראש אג"ם, שטען בחוסר אחריות משווע שהילד נהרג מאש כוחותינו. תגידו בבקשה, חברים יקרים, איזו שטות נכנסה אז בכם, שהזדרזתם לשפוך נפט על תבערת ההסתה, להפיכת עַם ישראל לאסקופה הנדרסת?

על ההתבטלות הישראלית תפסו טרמפ הפלשתינים, שהכפישו את צה"ל והציגו אותו כצבא שצולף לעבר ילדים להנאתו. אליהם הצטרפו בדאים שוחרי-רעתנו בדמות היהודי הצרפתי שארל אנדרלין, כתב הרשת השנייה של הטלוויזיה הצרפתית, שניפח את עלילת הדם (אף שאישית לא שהה בשטח בעת התקרית), בהסתמכו על סרט טלוויזיה מפוברק של צלם פלשתיני, ועוד עלובי-נפש, זייפנים ונוכלים, שהזינו את תעשיית השקרים האנטי-ישראלית והתסיסו את העולם כולו נגדנו.

היו צריכים לקום אז אזרחים ישראלים שאיכפת להם, כדי להציל את כבודה האבוד של המדינה. היו אלה הפיסיקאי נחום שחף (הטוען עד היום שהילד א-דורה כלל לא נפגע, והוא חי לו בנעימים בעזה) והמהנדס יוסף דוריאל, שהוכיחו כי על-פי כללי הפיסיקה, הבליסטיקה והגיאומטריה, לא הייתה כל אפשרות טכנית לירי צה"לי לעבר א-דורה. בעקבותיהם קמו עיתונאים זרים אמיצים, דוגמת אסתר שפירא מן הרשת הגרמנית ARD, ותחקירני רשת טלוויזיה גרמנית נוספת German TV, שהוכיחו מעל גבי המרקע, כי אין היתכנות פיסית שא-דורה נפגע מירי צה"ל.

אל סנגוריה של ישראל הצטרפו גם יהודים נוספים. פיליפ קרסנטי, איש עסקים יהודי מצרפת, האשים את הרשת השנייה של הטלוויזיה הצרפתית בביום הסרט שצילם הצלם הפלשתיני בעת התקרית, ונתבע בצרפת על הוצאת דיבה. הוא הורשע בערכאה ראשונה, אך זוכה בערכאת ערעור, ולימים ניצח בערכאה צרפתית נוספת בפרשת א-דורה, אך למרות הכל נאלץ לממן בעצמו את הגנתו.

בעקבותיו הלך הכירורג הישראל ד"ר יהודה דוד, שקם באומץ להזים טענה שקרית נוספת של א-דורה, שהציג תפרים על ידו וטען כי שותקה מחמת הירי הישראלי. ד"ר דוד זכר שהוא ניתח בדיוק שנתיים לפני האירוע את השקרן הפלשתיני באותה יד והוא שביצע בה את התפרים. החבלות בידו, טען ד"ר דוד, נגרמו בעת שהותקף בסכינים ובגרזינים בידי אנשי חמאס, וזאת מחמת היותו איש הפתאח.

שוב התבקשו הערכאות הצרפתיות להתערב בפרשה, לאחר שא-דורה האב תבע את ד"ר דוד בטענה של הוצאת דיבה. ד"ר דוד, פטריוט ישראלי אמיתי, שזכה בצל"ש על הצלת חיים במלחמת לבנון וכובד בהדלקת משואה בהר הרצל ביום העצמאות, הפסיד בערכאה ראשונה אך נוקה לחלוטין בערכאת הערעור. ממש כמו קרסנטי. אגב, האם שאלתם עצמכם כיצד היה מסתיים משפטם בבית המשפט הישראלי, האמון על המצאת ה'אמת לשעתה'?

אלא שבכל ההתרוצצות המשפטית שהמיט ד"ר דוד על עצמו הוא נשא בהוצאות כספיות בלתי נסבלות. השבוע החליטה הממשלה לממן הוצאות אלה, וראש הממשלה נתניהו שאירחו בישיבת הממשלה, הגדירו "גיבור ישראלי שיצא לנקב את השקר של עלילת א-דורה – השקר שגרם נזק לישראל יותר מכל שקר אחר בשנים האחרונות, ויצא לקרב הגדול על האמת ביוזמתו האישית, כפטריוט ישראלי נאמן".

נצחון הצדק בפרשת א-דורה, כפי שהשתקף בניצחונותיהם של קרסנטי וד"ר דוד, צריך היה, לכאורה, לרומם רוחו של כל ישראלי נאמן. אבל זה לא קרה במדינה היחידה בעולם, שבה כל גילוי פטריוטי הוא בחזקת חטא כבד. העיתון הפוסט-ציוני 'הארץ' גימד את הידיעה על ניצחונו ודחק אותה לעמוד 10. בעמוד הראשון הם העדיפו למקם ממש מתחת ללוגו של העיתון, כותרת שקיבלה את האותיות הגדולות ביותר בעמוד, ותחתיה ידיעה מאוד-מאוד חשובה, על אודות מחאתה של אישה ערבייה מנצרת על הבידוק הביטחוני בנמל התעופה, וכל זאת בלוויית צילום מרוח על שטח נרחב, שנועד להעצים את הסיפור; ומתחתיה עוד ידיעה חשובה ביותר, על הסכנה הנשקפת לחייהם של המסתננים הסודנים, אם יוחזרו למולדתם.

אבל חשבתם ש'הארץ' הגיע לתחתית השפל? טעיתם. ידיעות אחרונות הלך יותר רחוק: הצהובון של המדינה לא פירסם ביום ה' שעבר, למחרת החלטת בית המשפט העליון של צרפת לזכות את ד"ר דוד, אף מילה על הניצחון הישראלי, על מאבקו של ד"ר דוד ועל השקר הפלשתיני שנחשף. מה ששיכנע את בית המשפט בצרפת אינו מזיז כלל ללפידון הישראלי. מזל שהמוזסים והשוקנים לא ישבו לדון את ד"ר דוד בבית המשפט הצרפתי.

ואילו למחרת ישיבת הממשלה, לא זיכו מעריב, ידיעות והארץ, את קוראיהם בשמץ של מידע על החלטת הממשלה והכבוד שעשו לד"ר דוד בישיבת הממשלה. אף מילה. זה לא מספיק חשוב לדידם. קצת גאווה לאומית? לא בבית ספרם.

מהרסייך ומחריבייך...