משחק הדמים של ד"ר אילן רבינוביץ'

בואו נחזור לסוף 2005 תחילת 2006 דן מרגלית וחברו אמנון דנקנר מלחכי פנכתו של אהוד אולמרט, משלבים ידיים עם החבר טומי לפיד. לפיד מפרק את שינוי, השניים יוצאים במסע צלב במעריב נגד מרכז הליכוד והשחיתויות לכאורה שסבבו אותו. הם דוחפים את אהוד אולמרט לראשות הממשלה ואת מדינת ישראל לאסון לבנון 2006. השניים מכירים והכירו את אולמרט טוב יותר מאשר הוא הכיר את עצמו, אבל הם דחפו ודחפו ודחפו, ועם כוח מדיה ענק שהיה בידיהם, והדמות הרצינית והמהימנה, של מרגלית + 15 מנדטים של שינוי שהלכה אז לעולמה, אולמרט נבחר.

ומכאן לספקולציות: הדלפות של מרגלית ממשרד ראש הממשלה במלחמה היו יום יומיות, הכותרות הקדימו את תוכניות הצבא, ניתן היה לקרוא אז במעריב מה מתכנן הצבא לעשות מחר, בבחינת מרגלית ממליץ אולמרט מבצע, עד שמישהו בלשכת ראש הממשלה הבין שזה לא הולך, ומרגלית נתבקש לאחר כבוד לחזור מעמדת המנהיג לעמדת המונהג, מעמדת יוצרי ההיסטוריה לעמדת המדווחים עליה.

חסמו לו את העירוי לעורק הראשי.

ואז לדעתי מרגלית התהפך, "טעיתי בו" אמר מרגלית. פתאום התגלתה למרגלית השכינה, וגילתה לו את כל מה שידע תלמיד בכיתה ג', שאולמרט וחוק - אלה לא דברים הדרים בכפיפה אחת. אולמרט וסדר ציבורי לא נכנסים לאותו אוהל, אולמרט, לטוב ולרע, עושה מה בראש שלו. כך היה עם הכור הסורי (על-פי השמועות), וכך גם היה עם המעטפות החומות והשטרות הירוקים (על-פי החשד) – ומי שעושה מה בראש שלו אסור בתכלית שיעמוד בראש הפירמידה, הוא יכול להתקרב אך לא יכול להגיע.

ומאותו רגע הפך דן מרגלית לחביב הקהל. הוא מודה בטעות, הוא בסדר, מודה ועוזב ירוחם ועוד ועוד פטפוטי ביצים על אדם אשר עשה טעות איומה, כאשר הייתה לו גישה לכל העובדות, לו רק רצה לפקוח עיניו, והוביל את עם ישראל למסלול אובדני, וברגע האחרון קפץ מהאוניה הטובעת תוך שהוא משאיר את כולנו על סיפונה.

ד"ר רבינוביץ' - הסיפור חוזר על עצמו

ועכשיו אותו סיפור עם חביב קהל דור ב' ד"ר אילן רבינוביץ'. הוא יודע לרדת לנפש האדם יותר מכל אחד אחר, הוא יודע את המאפיינים של רוב מבקשי ההשתתפות בתוכנית הנ"ל, הוא מודע לעובדה שמשחק הדמים הזה מול עיניו הוא מלחמה לחיים ולמוות של תרנגולים שפוכי מעיים, כאשר דם מתפזר על הקירות סביב, והוא, רופא, אשר ודאי מחויב לשבועת הרופאים. הוא חילק את הכדורים, המריץ את המשתתפים לקיים יחסים ביניהם בידעו שהם במצוקה רגשית, אשר בתנאים כאלה המרחק בין רגש לנפש הוא קטן קטן.

האיש הזה הוא הוא האחראי לכל הבלגן, הוא כיסת"ח רפואית את כל ההפקה, הוא ודאי קיבל גם תשלום על עבודתו, ועדיין לא פירט מה גובה הסכומים. לא פורסם גם שהוא החזיר את הכסף או לפחות חילק אותו בין הנפגעים. הוא לא מכר את דירתו, לא פנה בבקשה לבטל לו את הרישיון, הוא עשה משהו הרבה יותר זול, הוא שכר יחצ"ן.

הוא ינצח, הוא ודאי ינצח, יש לו יחצ"ן. הוא ודאי ינצח כי כל עוד התוכנית הזו באוויר, וכל עוד יש רשת שידור שמוכנה לקחת בזה חלק, וכל עוד יש מפרסם אחד שמוכן לפרסם בה, וכל עוד יש אזרח אחד שמוכן לצפות בה, וכל עוד ההפקה על כל גורמיה לא מתפרקת מנכסיה על-מנת לפצות את הנפגעים לא יהיה מזור לדרעק הזה, דרעק שהציבור בישראל ממשיך לצרוך, ומפרסמיו ממשיכים לקחת בו חלק, ורשות ציבורית ממלכתית בישראל נותנת לו יד.

ובראש הפירמידה לא עומדים המפיק והבמאי אלא המומחה המכסת"ח. ד"ר אילן רבינוביץ אשר אחרי שהיה חלק מוביל במה שהוא בעצמו מכנה "משחק הדמים", ולאחר שכגורם מקצועי ובעל רישיון, היה חייב להיות הראשון לזהות את משחק הדמים הזה, ולזרוק אות לפח. במקום - זורק ד"ר אילן רבינוביץ את הבוץ על אחרים. "אמרתי לכם", הוא אומר - בלי לקחת אחריות ממשית, בלי לפצות את הנפגעים ובלי לתלות את הנעליים, ועם הציבור העצל והענק של צופי ה"אח הגדול" הוא ודאי יהפוך לחביב הקהל.