סרבנות או פציפיזם?

הסרבנית הסלקטיבית לַאוּרָה מילוא נשלחה בפעם השנhיה לכלא, למשך 14 יום, לאחר שבית המשפט לא קיבל את טענותיה בדבר היותה סרבנית גיוס מטעמי מצפון. העיתונאי ירון לונדון כתב על זה מאמר מלומד בידיעות אחרונות, שאינו מוסיף ואינו גורע. אלא שבתכנית "החבּוּבּים" בערוץ 10, זימן הנ"ל את אביה של הסרבנית לראיון, וקל היה להבחין בנטיית ליבו של ירון לונדון כלפי התופעה בכלל וכלפי המקרה הספציפי של הסרבנית לַאוּרָה מילוא בפרט.

המרואיין והמראיין הסכימו פה אחד כי החוק עומד לצידה של הסרבנית, אדון מילוא ציטט מן הכתב את החוק וירון לונדון ענה לו בדרמטיות של מוצא שלל רב: החלטתי שלא לסמו עלי ולכן בדקנו ו...אתה צודק! כלומר, בית המשפט טעה, אתה צודק ולמה? כי "בדקנו"! שניהם הגיעו לאותה מסקנה כי הסרבנית לַאוּרָה מילוא זכאית לפטור מטעמי מצפון. האב הוסיף וּפירט את עומק מצפונה של בִּתוֹ - על התנדבויותיה ותרומותיה לחברה, לנוער במצוקה וכו' וכו'.

ובכן, סעיף 30(ג) לחוק שירות הבטחון [נוסח משולב] אומר: "יוצא צבא, אשה, שהוכיחה באופן שנקבע בתקנות ולשרות שנקבע על-פיהן, כי טעמים שבמצפון, או טעמים שבהווי משפחתי דתי מונעים אותה מלשרת בשירות בטחון, פטורה מחובת אותו שירות".

מהם איפוא אותם "טעמים שבמצפון"? עיון קל בהחלטה של בית הדין הגבוה לצדק - בג"צ 734/83 - יעקב שיין נגד שר הביטחון, במיוחד בסעיף 12 שבו, מגלה הקבלה ברורה וּמפורשת בין "טעמים שבמצפון" לבין "השקפה פציפיסטית". בשני המקרים מדובר ב"התנגדות מצפונית לשירות צבאי בתור שכזה, מתוך שהמתנגד דוגל באי-אלימות בתור שכזו, ובאופן כללי." (שם)

על-פי עדותה של הסרבנית לַאוּרָה מילוא בפני ועדת הפטור מטעמי מצפון, כי "אם הצבא ייצא מהשטחים, אין לי בעיה להתגייס" - נתבעת המסקנה כי סרבנותה אינה סרבנות מטעמי מצפון, כלומר פציפיזם לשמו, אלא זוהי סרבנות סלקטיבית מובהקת. זוהי סרבנות גיוס שיסודה בנימוקים אידאולוגים-פוליטיים, ויש בה משום סכנה ממשית לאפליה בתחום הגיוס. זהו החוק בישראל, אבל גם במדינות נחשלות כמו ארצות הברית ואנגליה. בית המשפט שלנו לא טעה ואם בודקים, בודקים עד הסוף!