יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל הרנין את לבי במיוחד, משתי סיבות: האחת - הטקס על הר הרצל היה מרגש בכלל, ובפרט בשל האירועים שקדמו לו, והבימוי והכוריאוגרפיה של המופע היו מפתיעים במקוריותם, בשילוב תאורה מהממת שלקחה חלק ביצירה, וכוריאוגרפיה במימדי ענק, כמו שלא ראינו כאן עד היום בטקסים דומים. השנייה - המופע של קונצרט הרוק עם מיטב הזמרים שלנו, שרק חלקם ידועים (אלון אולארצ'יק, דורית ראובני, אמיר דדון, איה כורם), שממש פתחו את עיניי ואוזניי, למשמע מוזיקה כה נפלאה, בביצועים כה ישראלים טהורים.
כל הכבוד ל
ערוץ 88 ברדיו, שהזמין לחצר ביתו בקריה בתל אביב, את כל עם ישראל לבוא ולחוות את החוויה במשך שמונה שעות, כשהכל מתוקתק טיפ טופ. אני האזנתי למוזיקה הנהדרת הזו, שהייתה ברובה חדשה לאוזניי, בהיותי בסטודיו שלי. שם אני רגילה לעבוד עם מוזיקה. למשמע הלהקה
"ש.מ.מ.ל" לקחתי את עצמי ונסעתי לפי ההכוונה שנאמרה ברדיו, היישר לחצר אולפן
קול ישראל בקריה. לצערי, הלהקה עזבה דקותיים לפני בואי, אך שאלתי עליה, ובבית כבר נכנסתי לאינטרנט ויכולתי לשמוע את השירים הישנים שלה. היא כבר קיימת כמה שנים, וסובבת בכל הארץ, אך לי היא הייתה חדשה ומסעירה, ואני מקווה שאזכה לראותם בהופעה.
ומה כל-כך מיוחד בלהקת "שממל”? המון "יידישקייט". הקצב והריתמוס של המוזיקה התוססת, שמכילים הרבה אלמנטים של מוסיקת נשמה יהודית, עם קורטוב מהנשמה הצוענית של המוזיקה בסרטיו של אמיר קוסטוריצה, וטקסטים מאוד מקומיים שכולם מתחברים אליהם. בקיצור - להקה ברמה שעולה על כל יתר הלהקות שהופיעו בשמונה שעות ההפנינג. מה שהצלחתי לדעת הוא שהופעתם הבאה תהיה ב"צוללת הצהובה" בירושלים.
קולו של נתן כהן לא איבד מיופיו כל הצעירים עם טפם, כמו המבוגרים שהיו במופע, התמוגגו מההופעות. מה שהדהים אותי, זה שיש ישראלים שעדיין נהנים ממוזיקה טובה - במיוחד רוק, וללא שמץ של ענטוזים. אני גדלתי על שירה עברית יפה ונפלאה, ומצד שני על מוסיקת רוק ומוסיקת נשמה וג'אז. כל אחד והרקע שלו... לכן כל-כך נפלאו לי השעות של ההאזנה והצפייה באירוע הנהדר שארגן "קול ישראל", שהוא הכי-הכי ישראלי שאפשר. לא המונים דביקים שצובאים בכיכרות על-מנת לחזות ב"כוכבים". כאן נחזתה העובדה שעם ישראל עדיין נהנה מהתרבות המקורית שלו ויודע מה זאת איכות ונשמה.
הפתעה נהדרת הייתה לראות ולשמוע את נתן כהן, שקולו לא איבד אפילו שמץ מיופיו, שכמה שיריו הם נכס צאן ברזל - כמו "רחוב הנשמות הטהורות" ושירו שכתב ליגאל בשן והיה להיט היסטרי אז - "קפה אצל ברטה". דורי בן זאב הנחה את השעתיים האחרונות בהמון חן וטעם, עם הניסיון והוותק, והקסם שלו שלא נס.
נקווה שערוץ 88, שאני מתוודה שהוא המועדף עלי, ימשיך במסורת זו ורק ידאג ליידע את העם שזה עומד להתרחש, ושלא יתוודעו לזה רק מההאזנה לתוכנית כשהיא בעיצומה.
יופי של יום עצמאות, מלא תרבות, ריגוש ומשמח את הלב. כמו שסיכם דורי בן זאב: "הבאתם לנו הרבה שמחה".
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
