|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
איחולי למדינת ישראל בפרוס שנתה ה-65
|
"לכן חשוב לי, ביום העצמאות הרביעי למדינת ישראל, לאחל לך, איתן, ולחבריך בכיתה: שמוות בשדות הקרב ירפה מכם. רק החיים שיחייכו לכם, וכל מה שאתם חולמים יקרום עור וגידים"
|
|
המוות והשכול לא מרפים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ביום העצמאות ה-64 התוודעתי פעם נוספת למכתביה של הטייסת הראשונה בחיל האוויר, סגן זהרה לביטוב ז"ל למי שהיה ארוסה שמואל קויפמן ז"ל.
הספר כ"זהר הרקיע: חייה וכתביה של זהרה לביטוב" יצא לאור לאחרונה בעריכת עופר רגב בהוצאת פורת. המהדורה הראשונה כבר יצאה לאור ב-1951.
אל כתביה התוודעתי פעם ראשונה בשנת 1952 כתלמיד לקראת סיום לימודיו בבית הספר מקווה ישראל. מחנכי, שהיה מודאג מדעותי הפוליטיות בנושא הישראלי-ערבי, ביקש ממני לעלות לשיחת רעים עם המנהל המיתולוגי של בית הספר אליהו קראוזה, שגר בבית הספר וכבר למעשה לא היה המנהל בפועל בפועל.
אליהו קראוזה היה מאוד חולה. כשנכנסתי הבחנתי, שעל השולחן היה עיתון יומי בשם "הַבֹּקֶר". הוא נאלץ לאחוז בידיו זכוכית מגדלת כדי לקרוא, לכן ביקש ממני שאקריא לו את העמודים הפנימיים של העיתון, שהוקדשו באותו יום לזוהרה לביטוב.
אחרי שסיימתי להקריא את הקטע המבוקש, לחש לי: ראה ידידי, כמה
דחסה בחורה זו לחייה במשך פחות מעשרים ואחת שנים - אהבות גדולות, מוות של אהובים בקרבות ובתאונות אימונים. המוות, השכול והצער אינם רוצים להרפות ממנה.
זהרה מצאה את מותה כטייסת, טרם מלאו לה עשרים ואחת שנים, כשמטוסה נתקל בקיר בחומה של מנזר המצלבה בירושלים. לכן חשוב לי - וכאן אליהו קראוזה מניח ידו על כתפי - ביום העצמאות הרביעי למדינת ישראל לאחל לך, איתן, ולחבריך בכיתה: שמוות בשדות הקרב ירפה מכם. רק החיים שיחייכו לכם, וכל מה שאתם חולמים יקרום עור וגידים.
השיחה שלשמה נשלחתי על-ידי מחנכי לא התקיימה. אך קשה לשכוח את המעמד המרגש, כאשר אני מקריא שעה ארוכה לאליהו קראוזה מעיתון "הבקר" וזוכה לברכה מנוסחת ברהיטות לשון מרשימה לקראת שנת העצמאות הרביעית של של מדינת ישראל. את הברכה הזו אני מבקש לשלוח למדינה גם אחרי ששים שנה. בפתחה של השנה ה-65.
זהרה לביטוב נולדה בתל אביב בשנת 1927. ילדותה עברה עליה בקיבוץ קריית ענבים. משפחתה חזרה לתל אביב ותקופה קצרה גם גרה ברחובות. זהרה הייתה חניכה ב"שומר הצעיר", את לימודיה התיכוניים סיימה בבית החינוך בהנהלת טוני הלה, שלימים היה בית הספר תיכון חדש.
בבית החינוך נרקמת אהבתה הראשונה לעמיחי קליבנר בן רחובות. אהבת הנעורים הראשונה נגדעה ביוני 1946 בליל הגשרים. עמיחי נהרג בפיצוץ בגשר א-זיו. קרב בו נהרגו 14 לוחמים. זהרה עצמה שהייתה אחות באותה פעולה ניצלה בנס ונפצעה רק בעיניה.
עוד טרם הפעולה בגשר א-זיו זהרה כבר משרתת בפלמ"ח בהכשרה בעין חרוד. למרות פציעתה היא חוזרת להכשרה. להכשרה זו מסופחת מחלקה ירושלמית, בה היה חבר שמואל קויפמן. בין זוהרה ושמואל נקשרים קשרים והם מחליטים להתחתן. אך גם לאהבה הזו ארב השכול. כשנה לאחר נפילת עמיחי קליבנר בגשר א-זיו נהרג שמואל קויפמן במאי 1947, קשה לקרוא בספר את השורות, המבטאות את יגונה של זהרה, כשנודע לה כי שמואל קויפמן, איתו ביקשה להקים משפחה, נהרג.
החיים חייבים להימשך. זוהרה נוסעת לארה"ב ומתקבלת ללימודי רפואה, אותם קטעה כדי להצטרף לקורס טיס של חיל האוויר בקליפורניה. ביוני 1948 היא סיימה את הקורס המזורז וחזרה לישראל כטייסת תובלה לנגב הנצור ולירושלים הנצורה.
ידידה, שהיה איתה בקורס בקליפורניה, אמנון ברמן, נהרג כשמטוסו הופל. תקופה קצרה לאחר מכן ב-3 באוגוסט 1948 זוהרה לביטוב מוצאת את מותה, כשמטוסה שהמריא ממנחת המטוסים בשכונת רחביה התנגש בקיר החומה של מנזר המצלבה.
הספר "חיי זהרה וכתביה" התפרסם כבר בשנת 1951 והשנה זכה למהדורה חדשה. הספר כולל את מכתביה לשמואל קויפמן בחייו וגם מכתבים, שהמשיכה לשלוח לו אחרי מותו. לפנינו ספר של נערה ישראלית, שבכעשרים ואחת שנות חייה דחסה אהבות גדולות, עשייה ללא לאות למען החברה בה היא חיה ולמענה גם נתנה את חייה.
אני חזרתי לספר הזה ביום העצמאות השנה, כאשר מלווה אותי הברכה של אליהו קראוזה, שהמוות והשכול כבר ירפו מחיי הדור הצעיר במדינת ישראל.
|
| תאריך:
|
29/04/2012
|
|
|
עודכן:
|
29/04/2012
|
|
איתן קלינסקי
|
|
איחולי למדינת ישראל בפרוס שנתה ה-65
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אורה בן גל
|
29/04/12 15:14
|
|
|
|
|
|
איש עצוב
|
29/04/12 15:35
|
|
|
|
2
|
|
איש עצוב
|
29/04/12 15:37
|
|
|
|
3
|
|
אלישמע
|
29/04/12 18:17
|
|
|
|
4
|
|
qwertyu
|
30/04/12 16:39
|
|
|
|
|
|
שושנה ג.
|
30/04/12 18:01
|
|
|
|
5
|
|
שושנה ג.
|
30/04/12 18:52
|
|
|
|
6
|
|
קוראת
|
30/04/12 19:28
|
|
|
|
7
|
|
איש עצוב
|
30/04/12 19:52
|
|
|
|
|
|
אאאאאא
|
1/05/12 17:25
|
|
|
|
|
|
מלא חכם
|
1/05/12 20:07
|
|
|
|
|
|
איש עצוב
|
2/05/12 01:30
|
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
|
2/05/12 01:50
|
|
|
|
|
|
qwertyu
|
2/05/12 15:55
|
|
|
|
8
|
|
בן טיבוגה
|
30/04/12 23:30
|
|
|
|
9
|
|
עמליה ואבי
|
1/05/12 09:22
|
|
|
|
10
|
|
מאחלת לישראל
|
1/05/12 16:36
|
|
|
|
11
|
|
לחיים
|
3/05/12 09:18
|
|
עוד מעט יהרסו הבולדוזרים 5 בניינים ויגרשו משכונת האולפנה בבית-אל 30 משפחות שהשתכנו בתום לב בבתים שנבנו על-ידי משרד השיכון. הן תושלכנה לרחוב, למרות שבית משפט מחוזי טרם הכריע בטענת מוכר השטח, שצצה אחר שנים, שהוא כביכול חילק את הקרקע ל-13 יורשים ומכר קרקע לא לו - או שמא "החלוקה" הזאת רק הומצאה תחת איום?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כה מהר עבר הזמן, והנה המדינה היא כבר בת 64. אין האדם יכול שלא להתרגש. נכון, השמחה מהולה בעצב, כי כך זה אצל היהודים, בוכים וצוחקים, שרים ושותקים. כך נגזר עלינו. הגולה הארוכה רוויה מכל אלה, ואין קהילה שלא ידעה את המר והמתוק. הקמת המדינה לפני 64 שנים קטעה את התפתחות הגולה, אך הגולה עדיין שרירה וקיימת. יבחר כל יהודי כאוות נפשו היכן הוא רוצה לקיים את חייו. אלה שבחרו לחיות כאן עשו בחירה לא קלה, אך הכרחית.
|
|
|
|
|
ראש הממשלה הנוכחי הוא אגוז קשה. מאז נובמבר 95', רוצחי האופי מנסים לסלקו. עד כה ללא הצלחה. בקרב על התודעה - השותפים הפלשתינים של פרס, גברו על רוצחי האופי, ובמאי 96', נתניהו נבחר בבחירה אישית לראשות הממשלה. מאז, לא ידע יום מנוחה.
|
|
|
|
|
כבר כתבתי זאת בעבר – לא הספורט אשם, אלא אלה שמנהלים אותו, שלא הגיבו בזמן וכראוי, לכל גילויי האלימות בתחילתה והיו רדומים או אדישים עד עכשיו. שרת הספורט לימור לבנת מגיבה באיחור על האירועים, במקום לקדם שינויים, להילחם עליהם ולהראות נחישות ועקביות. להגיב אחרי – לא מספיק, לא רציני דיו – ובעיקר לא יעיל.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
