השופט צבי סגל נגד אזרחי ישראל

האברך בנימין יהודה רבינוביץ' מק"ק ירושלים אינו רואה ממטר את דינא דמלכותא. אצה לו דרכו של האברך. לפני כשנתיים השכים קום לעבודת הבורא וברוך השם נטל מכונית מבלי שטרח לקבל רישיון נהיגה ויצא לדרכו. אך כפי הנראה לא זכה בסיעתא דשמיא, איבד שליטה במכונה המופלאה ופגע בעוצמה בתינוקת שירה סויאטיצקי, שהייתה אז בת שנה וחצי, ובמטפלת שלה.

רבינוביץ' ברוב חסדו התקשר למוקד מד"א כדי להזעיק עזרה, אך כאשר ביקשה ממנו המוקדנית פרטים - הוא ניתק את השיחה ונמלט מהמקום.

שירה התינוקת נפגעה בראשה ונותרה משותקת עם נזק מוחי. בפרקליטות החליטו להגיש כתב אישום חמור נגד האברך, שכלל בין היתר סעיף של הפקרת פצוע.

עד כאן המקרה, ועל מה שקרה בהמשך ניתן להגיד כדברי האמרה העממית: נסגרה הדלת ונפתח לו חלון. חלון בדמות כבוד שיפוטו הצדיק המכובד צבי סגל, שופט ותיק שבקיא בחוק ובעיקר ברוח השיפוטית שמנשבת עדיין בהיכלות בתי המשפט, רוחו של אבי התורה ההיפר-סלחנית הישראלית, תורה שאין לה אח ורע בעולם הנאור.

גזר דין קל מדי

השופט המכובד סגל, שישב בדינו של האברך הדורס והבורח רבינוביץ', והאזין בקשב רב לדברי התביעה שתיארה בפרוטרוט את התנהלותו של האברך ואת התוצאה העגומה של התנהלות זו בדמות תינוקת משותקת שחייה וחיי הוריה נהרסו לעד, האזין ויצא לחדרו כדי לנסח את גזר דינו של העבריין, ניסח ופרסם את הבשורה הבאה: "ארבעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על-תנאי, פסילת רישיון לחמש שנים וקנס בגובה 5,000 שקל".

אם למי מהקוראים נדמה שהמשפט הנ"ל נלקח מגזר דינו של כייס ארנקים או מעלים מס מן השורה, אני מוכן להקלידו בשנית: "ארבעה חודשי מאסר בפועל, שישה חודשי מאסר על-תנאי, פסילת רישיון לחמש שנים וקנס בגובה 5,000 שקל". כל זאת על הרס חיי אדם, זלזול בחוק, בריחה מאחריות והפקרה.

פסיקה מקוממת בהחלט

לא מעט הקדשתי בטור שלי לעוולות בתי המשפט, לזלזול של השופטים בטובתו של הציבור, באמון של הציבור בהם ובשיטה שהם מייצגים וכופים עלינו, לתפישה הפסיכוטית שטובת העבריין היא "איבר אלעס" ושכל סעיף במגילת הזכויותיזם חל על העבריין ולא על הקורבן ומשפחתו, לאטימות המוחלטת שלהם לביקורת הציבורית ולתרומה המהותית שלהם להידרדרות הביטחון האישי במדינה; ונדמה שכל מקרה אליו התייחסתי מהווה שיא חדש ביחס לקודמו. כך גם גזר הדין ששרבט השופט סגל מנהמת ליבו הרחמן.

ואיך מסביר כבודו את פסיקתו המקוממת? בכך שרבינוביץ' נמצא בתחושת "דכדוך, מתקשה לשוב לשגרת חיים וייתכן שאף סובל מפוסט-טראומה". אתם מבינים? רבינוביץ' בדכדוך והדכדוך מציף את כבודו ברחמים. מה לו ולצדק, מה לו ולחובה לספק ביטחון לציבור שמשלם את משכורתו כדי שירתיע עבריינים בהחלטותיו? כל זה מתגמד לעומת דכדוכו של רבינוביץ'.

מאחר שכבודו מתוכנת לראות בעבריין קורבן ולהתעלם מהקורבן וסבלו - גזר דין כזה הוא בלתי נמנע. ארבעה חודשים בכלא - זהו מחיר חייה של תינוקת בעיני בית המשפט.

חוק מגביל שיקול-דעת

לפיכך ולמרות ההתנגדות הנמרצת של הנהלת בתי המשפט, אני שב ומעלה את הצורך הדחוף בחוק שיגביל את שיקול דעתם של שופטי ישראל ויקבע עונשי מינימום לכל עבירה, חוק שיחייב את כבודם בבואם לגזור דין. מרחב שיקול הדעת ניתן למי שהוכיח כי הוא מסוגל לכך. גזרי דין כמו אלו של השופט סגל מהווים הוכחה ניצחת כי שיקול דעתם של השופטים לקוי מיסודו; ואם נוסיף לכך את אטימותם והתעלמותם המוחלטת מהביקורת, תנאי הכרחי להפקת לקחים ולתיקון, הרי שמדובר בצורך בהול - והחובה לספקו היא על הרשות המחוקקת.

נקווה שימצאו לכך את הזמן הפרלמנטרי כפי שהם מוצאים את הזמן לשאר פעילותם הנכבדה יותר או פחות.