מלחמתם של עובדי הקבלן

ב-12 בפברואר 2012 הודיעה בחגיגיות ההסתדרות שלאחר שיושבו נקודות המחלוקת עם האוצר, עובדי הקבלן יועסקו בהעסקה ישירה. הנתונים מראים שאמנם מנהלים רוצים עובדים אשר יעבדו אצלם במשרד, אך הם לא מוכנים להיקרא מעסיקים. כלומר, הם רוצים לנצל את העובדים עד כמה שניתן ואז לזרוק אותם לכל הרוחות.

ההסתדרות בראשותו של עופר עיני הכריזה שהיא מעוניינת לתקן עוול זה, ולכן כאשר הממשלה והמעסיקים סירבו להעסיק עובדי קבלן בחברות שונות, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה כללי במשק. המעסיקים והממשלה אשר נבהלו מהמהלך החד-צדדי שנקטה ההסתדרות, פנו לבית-הדין לעבודה כדי לקבל סעד ולמנוע את השביתה הצפויה במשק. בית-הדין אסר על שימוש בנשק השביתה וכפה על הצדדים הידברות ישירה אשר תוביל לתוצאות. אחרי שהצדדים נועדו במשך חודשיים ולא הגיעו לתוצאות ממשיות, אישר בית-הדין שביתה מינורית שלאחריה הושג ההסכם.

עיון בהסכמים המתגבשים חושף ניסוחים מעורפלים של סעיפים המאפשרים עקיפה של פרטי ההסכם. כמו-כן, ההסכם שהושג עם המעסיקים הפרטיים הותנה בקיומו של "צו הרחבה ממשלתי" אשר אמור להיחתם על-ידי שר התמ"ת שמחון. אך טרם הוחל במגעים לקיום צעד חשוב ומתבקש זה.

אין ספק שבמהלך זה ניצח האוצר בכך שלמעשה לא התחייב על כלום, ולכן על ההסתדרות לצאת למאבק נוסף למען עובדי הקבלן עד להחלתו של מסמך מפורט אשר יקבע את תנאיהם האישיים והחוזיים של עובדי הקבלן.