היתממות בולטת והתערבות מסוכנת

נכון שמדובר רק בפסק דין של בית משפט שלום בעיר שדה, אך הכרעתו של השופט זכריה ימיני בתביעת לשון הרע שהגיש הרב אמנון יצחק, היא גם מיתממת וגם מסוכנת - בהחלט צירוף נדיר המחייב התייחסות.

ימיני קבע שיצחק לא הישווה בין הרצל להיטלר, משום שמדובר בסרט של ארגון שופר ולא הוכח הקשר של יצחק לסרט זה. זוהי ההיתממות עליה דיברנו. יצחק הוא ארגון שופר וארגון שופר הוא יצחק. אתר האינטרנט של הארגון - שימיני מזכיר אותו בפסק דינו - עמוס לעייפה ביצחק: הרצאה פה והרצאה שם, שידור חוזר ושידור עתידי, ברכות אישיות ממנו לנדיבים, תגובותיו על ענייני דיומא ומה לא. לומר שיצחק הוא בסך-הכל מרצה בשופר - זוהי העדפה פדנטית של מצב משפטי (שאולי נעשה בכוונת מכוון בידי יצחק) על פני המציאות האובייקטיבית.

אם לומר בזהירות, אין זה סביר שארגון שופר יפיץ סרט בלא שיצחק לכל הפחות יאשר את תוכנו. זה עוד פחות סביר שארגון שופר יפיץ סרט עם אמירה כה איומה, בלא שיצחק יעמוד מאחוריה. והא ראיה: לפחות לפי פסק דינו של ימיני, יצחק לא התנער מאותה אמירה אלא רק טען "אני לא אמרתי את זה". לקבוע שיצחק לא קשור לסרט רק משום שהוא לא נראה בו, לא נשמע ולא חתום עליו - זוהי טמינת ראש בחול.

הקטע המסוכן בפסק הדין נמצא כאשר ימיני מתיימר לקבוע איזה עיתונאי ראוי לסקר איזה אירוע. הוא מוצא שאיילת רוטה נשלחה במכוון לסקר את הכנס של יצחק במודיעין, דווקא משום שידיעותיה ביהדות דלות ביותר (כלשונו). ימיני מגדיל לעשות כאשר הוא קובע, שהדבר דומה למשלוח אדם חסר רקע רפואי לסיקורו של כנס בענייני רפואה.

על כך יש לומר מספר דברים. האחד והחשוב מכל: אין זה מעניינו ואין זה בסמכותו של בית המשפט להתערב בשיבוץ עבודה של עיתונאים. זוהי גם פגיעה בחופש העיסוק וגם פגיעה בחופש הביטוי. השני: הכנס הרי נועד להחזרה בתשובה, כלומר - הוא לא פנה לתלמידי חכמים ולאברכים, אלא לחילוניים. במובן זה, אם אכן ידיעותיה של רוטה כה דלות - דווקא היא הייתה בדיוק קהל היעד של יצחק. השלישי: יש משהו צבוע בהשוואה שעושה ימיני, לנוכח העובדה ששופטים פוסקים מדי יום בנושאים רפואיים מבלי להבין בהם דבר ותוך הסתמכות על מומחים. הרביעי: זכותו של אמצעי תקשורת לשלוח עיתונאי "לעומתי", משום שזכותו להביע דעה. לשיטתו של ימיני, נחום ברנע אינו יכול לסקר מסיבת עיתונאים של בנימין נתניהו, ודן מרגלית אינו יכול לסקר את משפטו של אהוד אולמרט. זהו כמובן אבסורד שהדעת אינה סובלת.

לבסוף: הערה שמאוד לא נעים לכתוב, אך היא נובעת מתחושה בלתי נעימה באותה מידה. זכריה ימיני הוא יוצא תימן ושומר מצוות, בדיוק כמו אמנון יצחק. אם הוא סבור שרוטה הייתה פסולה מלסקר את הכנס של יצחק משום שהיא מתנגדת לדרכו, שמא היה מקום שהוא ישקול האם עליו לפסול את עצמו מלדון בתביעתו של יצחק בדיוק מהנימוק ההפוך. ולוואי שאנו טועים.