הסכם אוסלו הוא כישלון! את הקביעה הזאת - בהבדלי ניואנס - שמענו אלפי פעמים. רבים זוכרים את הוויכוח הסוער בימי "אוסלו העליזים", בין התומכים למתנגדים. התומכים נקטו שיטה מכוערת - בין שלל טיעוני ההבל שהשמיעו, הם עלבו במתנגדים. "אנשי האתמול" הם כינו אותם בבוז, צרי מוחין שלא מסוגלים לזהות משק כנפי ההיסטוריה. למרות אלפי הלוויות של "קורבנות השלום", הבוז והזלזול לא פגו.
הלכתי לארכיון... בסרטון הראשון אתם תראו שני נואמים:
חיים רמון ("כל התחזיות שלי התבררו כנכונות"!) ו
דדי צוקר. רמון הסביר למתנגדי אוסלו בכנסת את ההבדלים בין המחנות: "אתם בוחרים בקברי אבות ואנחנו בוחרים בעתיד הבנים. זה כל התורה כולה"... אחריו ח"כ דדי צוקר: "כולכם חיילים יפניים שנשארתם נעוצים בג'ונגל... המלחמה נגמרה", פסק צוקר, "ואתם אוסף של חיילים יפניים שחושבים שהמלחמה נמשכת, ונלחמים נגד השד יודע מי"... אחרי כל פיגוע, הייתי מציג את נאומי השחץ של הטועים...
בסרטון השני הסופר דויד גרוסמן (אב שכול) מתפעם: "קרה לנו נס... אנחנו בתחילתו של סיכוי להיוולד מחדש". הקשבתי כמה פעמים. מפיו זה נשמע כמו ניסוח אישי דתי לקלישאה: "אני שומע פעמי משיח"... כמה שנים אחרי, הוא קבר בן...
בסרטון השלישי חתן פרס נובל לתמימות ויהירות,
יצחק רבין: "ההבדל בין פרס ואני, לבין נתניהו וחבריו, שהם עדיין חיים בעולם של האתמול... הם לא מבינים את התהליכים שמתרחשים. הם מסתגרים על כל גבעה בראיית מ"כ... כשדנים בתהליכים שהם עמוקים יותר... הם לא יודעים להבחין מיהו האויב של היום... ולכן הבעיה איננה גיל אלא יכולת מחשבתית יותר מתאימה להשתנות הנסיבות". אומרים שתמונה (סטילס) שווה 1,000 מילים, סרטון וידאו שווה 1,400 (קורבנות שלום)...
תכלית העלאת הסרטונים האלה מכילה המלצה לאחיי מהשמאל: אנא, הכירו בחשיבותה של הצניעות. היא תעזור לכם לזהות מציאות. ואם לזקק את המסר לסיסמה קליטה שמצדיקה סטיקרים: "צניעות... מציאות - יש קשר". חג שמח.
"היידה שרה", הפך ל"היידה עימות" 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
