צל"ש לתושבי דרום המדינה

כיליד ירושלים, שחווה על בשרו את אירועי מלחמת העצמאות, בירושלים הנצורה בשנת 1948, אני מבקש לחזק את תושבי הישובים בדרום המדינה, אלה שלא היו כאן אז ואלה שלא נולדנו עדיין אז, ולספר לכם איזה ימים נוראים עברו עלינו, תושבי ירושלים, בשנת 1948 בירושלים הנצורה במלחמת העצמאות, אבל לא נשברנו ושרדנו.
.

הייתי נער, צעיר לימים, כאשר הכריז בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. למרות שגרנו אז בשכונת מאה שערים בירושלים [הורי היו אנשים דתיים] יצאנו לרחובות ירושלים, שרנו ורקדנו ולא ידענו את נפשנו מרוב שמחה.
אבל השמחה לא ארכה זמן רב.

כאשר התחיל המצור על ירושלים, למחרת ההכרזה על הקמת המדינה, החלו הפגזות של הערבים ובמיוחד של הלגיון הירדני, הפגזות שנמשכו יום ולילה ולפעמים גם 24 שעות ביממה, ללא הפסקה וללא הפוגה.

ההפגזות באו משני כיוונים. מצפונה של ירושלים - מנבי-סמואל, מהגבעה הצרפתית ומגבעות אחרות בסביבה, נחתו פצצות ופגזים על השכונות הצפוניות של ירושלים, ובעיקר על שכונת הבוכרים, בית ישראל, מאה שערים, גאולה וכרם אברהם ושכונות אחרות נוספות. ומהדרום מכיוון בית-ג'לה ואזור מנזר מר-אליאס - על השכונות הדרומית של ירושלים, רמת-רחל, תלפיות, מקור-חיים ושכונות נוספות.

ההפגזות היו ללא הבחנה והפצצות נפלו, אם על בתי מגורים ואם ברחובות העיר. מאות רבות של תושבים ירושלמים נהרגו ואלפים נפצעו מהפגזות אלה במשך תקופה המצור. צריך לזכור כי על ממדי"ם, איש לא שמע, ואת מספר המקלטים הציבוריים אפשר היה לספור על יד אחת.

למצב הכל כך קשה נוספה בעיה קשה נוספת. לבית הקברות שבהר הזיתים לא ניתן היה להגיע ולא היה היכן לקבור את ההרוגים שהונחו בארונות ונטמנו זמנית בגבעות של "שייך באדר", [היום גבעת רם] והועברו לקבורה, רק כאשר החיים חזרו למסלולם, אחרי המצור.






- 2 -


ברשותי יומן זיכרונות שאותו התחלתי לכתוב ב-21.4.48 כאשר הייתי
אז, כאמור, נער צעיר, חבר בתנועת הנוער "בני-עקיבא" . דפי היומן מלאים בתיאור ההפגזות הקשות, ההרוגים והפצועים וההרס הקשה לבתים, שהיו מנת חלקנו יום יום.

אבל זה לא היה הכל.

ריך לזכור כי נוסף להפגזות הקשות, ירושלים הייתה כאמור במצור ומשמעות המצור הייתה שלא היה לנו חשמל, מים, נפט, (שהיה חיוני ביותר לעששיות ששימשו לתאורה חלופית לחשמל שלא היה). אולם הקשה מכל היה המחסור
באוכל. פשוט לא היה לנו מה לאכול.

רק תודות למסירות הנפש של אנשי השיירות שסיכנו את חייהם ופרצו בלילות בשיירות לירושלים וסיפקו לנו קמח ומים, לא גווענו מרעב ולא מתנו מצמא.

אולם גם אז, כאשר הגיע הקמח קיבלנו לחם במשורה: 250 ג' לאדם.
גם חלוקת המים והנפט הייתה מוגבלת וניתנה במשורה ובצמצום רב. שלא לדבר על הסכנה האדירה להיפגע מההפגזות בעת העמידה בתורים אם לקבלת מים ואם לקבלת נפט.

גם חלב וביצים לא היו בנמצא וקיבלנו במקום זאת אבקת חלב ואבקת ביצים וגם זאת בחלוקה ובמשורה. על ירקות ופירות לא היה מה לדבר.

בנוסף לחרדה הרבה שחיינו בה יום ולילה, בשל ההפגזות הבלתי פוסקות וההרוגים הרבים, נאלצו רבים מתושבי ירושלים להסתכן ולצאת לשדות ולגבעות מחוץ לירושלים וללקט את הצמח שנקרא "חוביזה" ושאותו היינו טוחנים ומטגנים לקציצות מאכל.

צריך לזכור שעדין לא היינו מדינה ריבונית של ממש. צריך לזכור שלא היה לנו אז נשק ולא היה צה"ל של היום, לא המשטרה ומשמר הגבול של היום, ולא חיל האוויר של היום ולא חיל הים. היינו בסך-הכל בצעדים הראשונים להקמת מדינה.

למרות כל זאת לא נשברנו אז בירושלים למרות שהיינו במצור.

<י>ידענו שאנחנו נאבקים על החיים שלנו, על הקיום שלנו. ידענו שאנו הולכים להקים את מדינת ישראל, להקים מדינה לעם היהודי ובית ליהודים פליטי השואה הנאצית.
הערבים [ובמיוחד הלגיון הירדני] רצו, בהפגזות המרובות על ירושלים, לשבור את רוחנו ולגרום לנו להיכנע. אולם למרות המצב המחריד שחיינו בו אז בירושלים, הפגזות ללא הרף ומאות הרוגים (קרוב ל-800 איש) ואלפי פצועים וכן המחסור באוכל ומים, לא נכנענו, לא נשברנו, החזקנו מעמד ושמרנו על המורל שלנו והגענו עד הלום.


- 3 -


אתם, תושבי הישובים בדרום הארץ,עמדתם בכבוד מול המצב הקשה ביותר שהיה עליכם לעבור. אתם לקחתם דוגמה מאותה תקופה שעברה עלינו בחיי היום-יום בירושלים, בשנת 1948. ידעתם לעמוד, מול החאמס והג'יאד המוסלמי מול האיומים של הצורר אחמאדיניג'אד, מול נאסראללה ומול כל אוייבי ושונאי מדינת ישראל,
אנו חייבים לזכור כי דווקא עתה יותר מכל תקופה אחרת בתולדות המדינה, אנו חייבים לשמור על המורל שלנו, הן האישי והן הלאומי כפי שאתם הראתם לעם ישראל ובעיקר לחזק את צה"ל ואת כוחות הביטחון ואתם עשיתם זאת בעוצמה רבה.
עם-ישראל הצליח לעמוד כבר בעבר, במצבים קשים ביותר ולא נשבר ולא נפל רוחו. עם ישראל יצליח לעשות זאת גם עתה וגם בעתיד מול איומי החאמס והג'יאד המוסלמי, מול נאסראללה ומול אירן ואחמדינג'אד: אנו חייבים כולנו לשמור כולנו על החוסן האישי-הנפשי שלנו ובעיקר על החוסן הציבורי-לאומי שלנו, כפי שאתם עמדתם בגבורה ונתאחד איש עם רעהו להתחזקות ולמורל גבוה, מול כל האיומים של אלה הרוצים להשמיד אותנו..

תושבי הישובים בדרום הארץ: זכרו!. ישראל כבר עברה בשנת 1948 תקופה דומה, במצור על ירושלים בשנת 1948. אנחנו שרדנו
אז וגם אתם שרדתם וגם תשרדו בעתיד ותעברו את התקופה הקשה שאתם נתונים בה כעת. עם ישראל גאה בעוצמה הנפשית שלכם ובחוסן הציבורי שאתם גיליתם ומגלים.

כל הכבוד לכם - חזקו ואימצו.