הרשו לי להעלות מחשבת כפירה: האם הוועדה המסדרת אינה עדיפה על פני פריימריז? לכאורה, הפריימריז מבטיחים בחירה דמוקרטית וגלויה בידי כל חברי המפלגה, במקום מינויים חשאיים בידי קבוצה קטנה של עסקנים. אלא שבפועל, כפי שראינו השבוע בליכוד, אין יותר מדי בחירה וחלק ניכר מהמועמדים נבחרים או מסולקים כתוצאה של דילים. בעצם זה די צפוי במפלגות גדולות, בהן המספר הגדול של המועמדים והמספר הגדול עוד יותר של הבוחרים, אינו מאפשר היכרות אמיתית ובחירה של ממש.

חוץ מזה, הפריימריז – שוב: בעיקר במפלגות גדולות – הם עסק יקר מאוד. מדובר במאות אלפי שקלים, אותם רוב המועמדים צריכים לגייס מתורמים – שלפחות חלקם מצפים לקבל משהו בתמורה. כך נכנסת השחיתות מהדלת הקדמית לחיים הפוליטיים.

לעומת זאת, בוועדה מסדרת יש היכרות אמיתית בין הבוחרים לנבחרים ואין צורך בכל אותן תרומות. ואם הפריימריז נקבעים ממילא במידה רבה על-ידי דילים – הרי שאין הבדל ממשי בינם לבין אותה קביעה עסקנית סמויה. במילים אחרות: התוצאה דומה מאוד, בעוד הדרך קצרה יותר, זולה יותר וכנראה גם נקייה יותר. בהחלט שווה מחשבה.

כבר עמדתי השבוע על כך שציפי לבני השאירה את קדימה עם חובות של 31 מיליון שקל, וכאילו כלום לא קרה – הקימה מפלגה חדשה. הדבר מלמד אותנו, שהדרך הטובה ביותר לבזבז כסף בלי הכרה ובלי שום אחריות, היא להקים מפלגה או לעמוד בראשה. מפלגה היא תאגיד מוזר ביותר, במובן זה שלמעשה אין לו בעלים. אולי משפטית חברי המפלגה הם בעליה, כמו כל עמותה, אך מאחר שמדובר באלפים וברבבות – אין כמובן שום משמעות מעשית לבעלות הזאת. הרי אף נושה לא ינסה להרים את המסך מעשרות אלפי נתבעים כדי לגבות חוב, גדול ככל שיהיה.

זהו מצב בלתי תקין בעליל, המעודד פיזור חסר אחריות של כספי ציבור וגם שחיתות. צריך לקבוע אחריות אישית וערבות אישית, גם אם חלקית, של נושאי המשרה במפלגה. מי שיושב על ברז הכסף, חייב לדעת שהוא ישא באחריות אם יותיר אחריו שובל של חובות. מאחר שהמחוקקים ודאי לא יקבעו שינוי כזה, כדאי שמבקר המדינה ימצא את הדרך לעשות לפחות משהו בכיוון.

בטירת הכרמל אין מועצה דתית מאז שנת 2009, והסיבות לכך אינן רלוונטיות ברגע זה. כאשר סוף-סוף, לאחר שלוש שנים, ניתן היה להשלים את מינוי המועצה – באו הבחירות. מה זה קשור? לדעת השופטים אליקים רובינשטיין, עוזי פוגלמן וצבי זילברטל – קשור בהחלט. וכך כתבו השבוע (27.11.12) בהחלטה בעתירה התלויה ועומדת בפני בג"ץ מזה שנתיים: "באשר להשלמת המינוי, רואים אנו עצמנו מחויבים לפעול לפי הנקבע בבג"ץ 8815/05 לעניין מינויים בתקופת בחירות". המשמעות: המינויים יוקפאו עד להקמת הממשלה החדשה.

יש היגיון בכך שממשלה יוצאת אינה יכולה לבצע מינויים בכירים, כדי שלא תוכל לבצע מחטפים שיעמידו את הממשלה הבאה בפני עובדה מוגמרת. אך אין היגיון בכך שחלקים ניכרים מן השירות הציבורי ישותקו במשך מספר חודשים, מההכרזה על בחירות ועד שהממשלה החדשה תיכנס למסלול ותוכל להשלים אותם. בנושא הזה, כמו בלא מעט נושאים אחרים בחיינו הציבוריים, ניכרת השתלטות של פורמליסטיקה ומשפטזיציה, הדוחקות את רגלי ההיגיון והמינהל התקין.

כדאי מאוד לקרוא את הבלוג "בעולמם של חרדים" שכותב חיים שאולזון, שמדי פעם אנו מביאים פוסטים מתוכו. שאולזון, חרדי היושב בארה"ב ואינו מפחד מאיש, חושף מזה שנה את המתרחש מאחורי הקלעים של העולם החרדי, תוך שהוא מותח ביקורת בלתי מתפשרת על התככים, המריבות והאלימות. בשבועות האחרונים, מטבע הדברים, הוא מייחד מקום רב למאבקים סביב איוש רשימת יהדות התורה לקראת הבחירות.

בשלוש מילים: לקרוא ולקבל בחילה. אנשים המתהדרים בתואר "רב", אנשים המתיימרים לפעול לשם שמים, אנשים בעלי זקן ארוך וציציות ארוכות עוד יותר – כל אלו מתנהלים כאחרוני העסקנים הקטנטנים ביותר, בבריונות שקשה למצוא כדוגמתה אפילו בחיים הפוליטיים הסוערים שלנו. הכל הולך שם: השמצות, קנוניות, שוחד בחירות, עירייה תמורת כנסת, רב ראשי תמורת ח"כ. כאמור, כדאי לקרוא כדי לדעת כיצד באמת מתנהלים אלו שמטיפים מוסר לכל העולם ומציגים את עצמם כמי שבזכותם המדינה מתקיימת.

זו השאלה האמיתית והחשובה, ולא השאלה הפופוליסטית של יאיר לפיד. בשבועות הקרובים יבטיחו לנו המועמדים והמפלגות הרים וגבעות, ימים וגאיות. יבטיחו לנו השקעות בחינוך ועידוד למדענים, יבטיחו לנו כיפת ברזל ושרביט קסמים, יבטיחו לנו עידוד לתעשיה וסיוע לתיירות. רק דבר אחד איש לא יגיד: מהיכן יבוא הכסף לכל אלו, במיוחד כאשר המדינה סובלת מבור ענק בהכנסותיה ומגרעון עתק בתקציבה. לכן, אל תתייחסו ברצינות לאף אחת מההבטחות הללו, כל עוד לא יסבירו לכם כיצד בדיוק הן ימומנו. או במילים אחרות: אל תתייחסו ברצינות לאף אחת מההבטחות הללו, נקודה.

ראשת-הממשלה – כך, הכריזה השבוע האקדמיה ללשון עברית, ניתן לומר במקרה בו עומדת אישה בראש ממשלת ישראל. תסלחו לי רבותי המלומדים, אבל משהו אצלכם השתבש קשות. "ראש הממשלה" אינו זכר או נקבה, משום שהמילה "ראש" באה כאן בהשאלה מהאבר בגוף – שהוא זכר. אי-אפשר לקחת צירוף לשוני ולפרק אותו. הרי לא ייתכן שמחר נאמר "ביתה ספר" במקום "בית ספר" או "קוף חולים" במקום "קופת חולים"; הצירוף עומד בעינו.

האמת היא, שכבר מזמן הפסקתי להבין את האקדמיה. היא זו שהורתה לרכבת הקלה בירושלים לכתוב בשלטיה "קריית משה" – כך, בפעמיים יו"ד. היא זו שיצרה את התואר המוזר "המשנָה לנשיא" עבור מרים נאור, תוך התעלמות מכך שהמילה "משנֶה" היא חלק ממשקל קבוע (כמו: מפנֶה, מבנֶה, משגֶה) ולא שם תואר בזכר. אולי השלב הבא יהיה לקבוע, שאם ראש הממשלה הוא צעיר – יש לקרוא לו "ראשן הממשלה".