נפלאות התחבורה בישראל

מול הפרס הגדול בו זכו עובדי הרכבת בשכר ותנאי עבודה, פנסיה וכדומה, כדאי שנבדוק מה עשה שירות הרכבות לנוחיות האזרח בארבע השנים האחרונות ומה לא עשה? ובגין מה זכו עובדי הרכבת לפרס? ומה עשה משרד התחבורה למען האזרח הישראלי בכלל.

צרכן תחבורה בישראל, שהוא כל אזרח, לא זכה במהלך ארבע השנים האחרונות לשיפור בתנאי הנסיעה. ישראל היא נכון לעכשיו (וכך גם בעבר) מדינה בה התחבורה מוזנחת, מפגרת ואינה מעניקה לאזרח את תנאי התחבורה שיש לאזרחי מדינות מתקדמות בעולם.

כמה נתונים: בישראל יש רק 14 מטר לנפש של מסלולי תחבורה ציבורית לעומת 150 מטר לנפש במדינות מפותחות; באירופה משקיעים עשרת אלפים אירו לנפש השקעה שנתית בתחבורה. אצלנו רק 1,400 אירו לנפש; האיטיות שבה נעים בכבישים האוטובוסים הציבוריים ידועה למי שמשתמש בתחבורה ציבורית; מי שמשתמש במכונית פרטית מכיר את הפקקים ההולכים ומתעצמים משנה לשנה; מספר האנשים המשתמשים באוטובוסים לא עולה. מי שיכול, נוסע במכונית ונאנק תחת מחירי המכונית, מחירי הדלק ומוסיף זוהמה לאוויר הציבורי. מובן מאליו שכל אזרח היה מעדיף לנסוע בתחבורה ציבורית ברמה גבוהה כדי להגיע ממקום למקום; בדירוג של ערים גדולות בעולם, תל אביב, למשל, היא בתחתית הסולם. בראש הסולם: אוסלו, קופנהגן ופראג. מובן שלכל עיר גדולה בעולם יש רכבות תחתיות יעילות בנוסף למערכת אוטובוסים משלימה.

סיפור טוב אחד

חברת האוטובוסים מטרופולין שמפעילה את קו האוטובוס 249 מהוד השרון לתל אביב, גרמה, בשל השירות המצוין (ספרים לקריאה, שקעים להטענת סלולרי ואוזניות עם מוזיקה), ל-35% מתושבי הוד השרון לוותר על המכונית בנסיעות לעבודה וחזרה. מדובר ב-700 נוסעים ליום. ומה אתנו? מתי יהיה לנו שירות תחבורה ציבורית ברמה כזו שתגרום לנו לוותר על מכונית, לפחות בנסיעות היומיומיות?

רכבת לא משובחת

העובדות על תנאי הנסיעה ברכבת והתקלות הרבות שהתרחשו בה בארבע השנים האחרונות, מוכרות לכל אחד בישראל. אם הגעת לרכבת והיא לא מאחרת, ולא נעצרת באמצע הדרך, אם אין תאונה ואין שביתה - תוכל להגיע לתחנת היעד שלך. אבל כדי להגיע לרכבת בתחבורה הציבורית מחויב הנוסע לבלות לפחות שעה בכבישים לפני שהגיע לתחנת היציאה, וכך גם בדרך חזרה. להגיע לתחנה ואחר-כך להגיע הביתה בתחבורה ציבורית זהו מבצע מפרך.

נס גדול היה פה

במצב התקציבים של ישראל בשעה זו אין סיכוי שהאוצר יקדיש 200 מיליארד שקלים - שזה הסכום שיכול לשפר משמעותית את מצב התחבורה הציבורית בישראל. אי לכך, אין להבין מה קרה שעובדי הרכבת זכו, בימים קשים אלה, לתנאי שכר חדשים ומבריקים ההולמים מדינה עשירה ושירות רכבות מושלם.

מהכיס המצומק של האוצר יצאו עכשיו תוספי שכר רטרואקטיביים (מאפריל 2012), ביטחון במקום העבודה - ללא פיטורים, מענקים ללא תמורה, ותק במקום תואר אקדמי, הטבות ותפנוקי-חופשות, ועוד מתנות שהייתם חולמים לקבל במקום העבודה שלכם. מה יש להם לעובדי הרכבת שאין למשל לאחיות השובתות ולכולנו המשלמים ביוקר על כל מוצר ושירות שאנו צורכים?

עובדי הרכבת אמורים לגשת לרפורמה משמעותית, ובין השאר בזכות הרפורמה העתידית קיבלו גם מענק חתימה של 12 אלף (!) שקל לעובד. נשמע דמיוני. בימים אלה הייתם רוצים להיות עובדי רכבת (או לחלופין עובד נמל או בעיקר עובד חברת החשמל).

אנחנו האזרחים הרגילים, שבמקום מענק אנחנו מקבלים יוקר מחיה העולה מרגע לרגע, לא מבינים את המדיניות הזו של חלוקת פרס לעובדים ולמערכת שירותים ציבורית שלא רק שלא הצטיינה מעולם, אלא בעיקר ייסרה את האזרח המשתמש ברכבת. אלה תעתועי השלטון שלעולם לא הבנו ולעולם גם לא נבין.