הצעה לרפורמה בכללי הניקוד העברי

שיר עברי הוא, כידוע "לֶגיטימי" אם אכן הוא רק מנוקד. כיוון שהשפה העברית היא כמעט חסרת תנועות, והנקודות הן ה"ווֹקָלִים" שלה (פרט, כמובן לשתי הנקודות שמימין ומשמאל לאות (ה"קוֹנְסוֹנַנְט") ש).

כמשורר "ותיק", שכתב מאז סוף שנות החמישים של המאה שעברה, ועד עתה - עשרה ספרי שירה עברית. ולאחר שניקדתי מאות שירים משלי, הניקוד העברי ממש "זורם בעורקי". לכן אני מרשה לעצמי להביא בכאן את הדברים הבאים, שעלולים אולי "לחולל סערה":

בּ"עִבְרִית הַחֲדָשָׁה" (שלפי הפרסומים האחרונים היא המתייחסת ל"חָמֵשׁ שֶׁקֶל" - כאל ביטוי מקובל) - יש לפַשֵּׁט את כללי הניקוד ולאַחֵד את ניקוד המילים שהן בעלות משקל דומה, בִּנְיָן זהה, מספר הברות שווה ונשמעות דומות-צליל (כולל שמות-עצם, תארים, פעלים, מילות-יחס, וכולי), על-ידי איחוד הניקוד שלהן (למרות שהן מופיעות בתנ"ך בניקוד שונה).

אַחדוּת הניקוד ב"עברית החדשה" - יקל מאוד על עבודת הניקוד של הטֶקסטים החייבים בּו (כמו שירה עברית, ספרי-ילדים, ספרי לימוד לתלמידי הכיתות הראשונות, וכולי), שכֵּן הניקוד המקראי-מסורתי מַקשֶה מאוד על המשוררים, המורים וכל שאר כותבי הטקסטים המנוקדים בעברית.

כך, למשל, ניקוד המילה אַדִּיר לעומת ניקוד המילה עָשִׁיר. אומנם יש לכך סיבות שמקורן בשורשי המילים ובניקודן במקרא, אך לעניות דעתי - יש לאַחֵד את הניקוד שלהן, כך שהמילה אדיר תהיה גם (ב"עברית החדשה") מנוקדת בקָמָץ תחת האות א' וללא הדגש באות ד' (אָדִיר) . כּך גם בַּעֲלִי לעוּמַת דַּעְתִּי; למה שהניקוד בשתי המילים הללו לא יהיה בְּ"פַּתָּחִים" (בַּעַלִּי ודַעַתִּי)?

יש, אפוא, להציע חוקי ניקוד אחרים, כמו אולי לוַתֵּר על כל סוגי ה"חֲטָפִים", לוַתֵּר על הדְגֵשִׁים הקַּלִּים בראש המילים והַהֲבָרות שבמילים - באותיות ג, ד, ת; לְהִמָּנַע מִּבּטּוּל הדגש בראש המילה, כאשר המילה שקודמת לה מסתיימת באותיות א, ו, י (גם בּמִקְרָא יש, לפעמים, השמטה של דגש כּזה). ועוד כּהנה וכהנה.

כפי שנקבעו כללים לַכְּתִיב הַמָּלֵא (כפי שרוב המילים נכתבו כך ברשימה קצרה זו) - כך גם ניתן לשקול את קביעתם של כּללים חדשים בּניקוד המילים שבּ"עִבְרִית הַחֲדָשָׁה".