כשהיינו ילדים ולמדנו לשחק שח, אחד המהלכים הראשונים שהכרנו היה מה שכונה
'מט סנדלרים' - סדרה של שלושה מהלכים עד לניצחון/תבוסה - מצב הדורש אי-הבנה מוחלטת של המשחק, או שיתוף פעולה של הצד המפסיד.
למה נזכרתי במונח? בימים האחרונים וכחלק ממערכת הבחירות החליט הליכוד "לחגוג" על שס. תיק הפנים ותיק השיכון החשובים יועברו, כך הובטח, לליכוד, ואילו שרי שס יתנחמו במשרדים מדרגה שלישית ורביעית. כל זה מצטרף לאיום של ח"כ
זאב אלקין, לפיו בכלל לא בטוח שהחרדים יהיו בקואליציה הבאה.
אני חייב להודות שהאיומים המשונים הללו נוגדים את הבנתי הפוליטית המוגבלת. מעולם לא היו לליכוד בני ברית נאמנים יותר מהחרדים. ידוע כי כאשר יש לחרדים יכולת להכריע הם תמיד יבחרו בליכוד לקואליציה. בבעלי ברית כאלו אין זה מן התבונה לבגוד, אבל אולי בליכוד מעריכים כיום אחרת - אני לא סבור כך.
רגע היסטורי או רגע היסטרי? מבט חטוף על תמונת הסקרים מלמד כי לשס ולבית היהודי "יש" יחד כ-25 מנדטים. למפלגת העבודה ולתנועה של לבני יש 28 מנדטים וליש עתיד עוד כ-9 - סך הכל 62 מנדטים; ואם נצרף גם את אגודת ישראל, יש 68 מנדטים לקואליציה בתמיכה שקטה של מרצ, ועוד כמה עריקים ממפלגת ישראל ביתנו - יופי של קואליציה בלי הליכוד!
אם תוקם קואליציה כזו (תסריט שנראה הזוי - אני מסכים),
נפתלי בנט יוכל להוכיח באותות ובמופתים שהיא עדיפה בהרבה ל
מתנחלים מזו של הליכוד. אם בנט יגרום במהלך כזה עוגמת נפש מיוחדת ל
שרה נתניהו - מה רע?
שלי יחימוביץ' כבר הבהירה שאין לה שום דבר נגד מתנחלים - להפך!
ציפי לבני תיזכר במורשת בית אבא וליאיר לפיד בוודאי לא צריכה להיות בעיה.
יהיה נחמד להקשיב אז לזעקות השבר מצד הליכוד על פירוק "הברית ההיסטורית". אם זה לא יהיה רגע היסטורי, לפחות נזכה לרגע היסטרי שייכנס להיסטוריה. אני כבר רואה הפגנות מול ביתו של הרב
עובדיה יוסף בצירוף הצעות לתיק שיכון משופר ומשודרג ולתיק פנים מעובה, ואם כבר חוגגים, מדוע לא למנות את אלי ישי לשר החוץ במקום את
אביגדור ליברמן המושעה? בקיצור, שס-מט סנדלרים.
התסריט שתיארתי אולי לא סביר, כי לדעתי קיימת ברית בלתי מעורערת בין הליכוד לחרדים וכל חלופה לברית הזאת היא התאבדות פוליטית של הליכוד. משום כך מותר וצריך לקבל בעירבון מוגבל מאוד את הספינים של הליכוד במערכת הבחירות ולא לתת אמון בהצהרות שלמחרת הבחירות יתגלו כחסרות שחר.