|
|
|
|
רמון. איש המפצים הכושלים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
זכותן של המפלגות למיניהן לפזול לעבר הקול הסרוג. מותר לשקול את אמירותיהן, אבל אסור להתבלבל ולהיסחף אחרי הרעש והצלצולים וכל הפירוטכניקה הצבועה. מחמת קוצר המקום לא נתייחס לחיזוריהן של העבודה, התנועה ויש עתיד, שממילא אין לאף אחת מהן סיכוי להרכיב את ה ממשלה הבאה. אבל חובתנו לבחון מה יקרה למגזר הציוני-דתי לאחר ה-22 בינואר, לאמור: איזו ממשלה יקים בנימין נתניהו, מבין האופציות העיקריות: נתניהו עם כל השמאל (כפי שנהג שרון בממשלתו שכיהנה בין מרס 2001 לפברואר 2003 מבלי לשתף בה את הציונות הדתית); נתניהו עם הימין; או ממשלת גם וגם.
לנוכח הסיכוי שנתניהו יעדיף לכונן ממשלה עם השמאל, ולהותיר בחוץ את 'הימין הקיצוני' (כלומר, את רשימת הבית היהודי שהפכה לפתע, בפי דוברי השמאל האמונים על אמנות ההכפשה, לימין קיצוני), ועל-רקע ביצועיו ומחדליו של נתניהו בעבר, צריך להבין, שממשלת נתניהו-שמאל, תהיה ממשלה בהנחיית העל של חיים רמון, איש המפצים הכושלים, שכבר הרס הרבה מאוד בחייו. רמון עצמו אומנם אינו רץ לכנסת, אבל רוחו ותפיסתו המדינית מעניקים השראה לרשימות השמאל (המתחפשות למפלגות מרכז).
לא צריך הרבה דמיון כדי להבין לאן תוביל ממשלת נתניהו-רמון. על סדר יומה תעמוד סוגיית ההכרה במדינה פלשתינית שתהפוך מיידית לחמאסטאן, וביצוע הינתקות 2. אל תגידו שזה לא יקרה, ואל תגידו לא ידענו, לא שמענו. נתניהו כבר היה, עם כמה מחבריו לליכוד, בסרט הזה של גירושים ועקירות: הוא הצביע ללא ניד עפעף (כך אמר בתום ההצבעה לח"כ אורי אריאל) בעד ההינתקות מגוש קטיף, וסיכל בשנת 2012 את הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב, למניעת הרס בתים קיימים, גם אם נבנו על קרקע שהוכרה בדיעבד בבעלות פלשתינית, תוך מתן פיצוי הולם לבעלים.
|
|
|
|
|
נתניהו. נתן יד להרס [צילום: AP]
|
|
|
תזכורת: בהצבעה בנושא ההינתקות ב-16 בפברואר 2005, תמכו מרבית ח"כי הליכוד – אוי לאותה בושה! - בחוק ההינתקות. מבין 36 ח"כי ליכוד, הצביעו 19 בעד ההינתקות (ובכך סיפקו רוב מוחץ ל-61 תומכי ההינתקות משמאל), ורק 17 היו נגדה (ובסך-הכל 38 ח"כים). בין תומכי ההינתקות המזוויעה היו ארבעה שעדיין מבקשים את קולותינו, בטענה הנואלת ש'דתי לאומי מצביע ליכוד': בנימין נתניהו, לימור לבנת, ישראל כ"ץ ו צחי הנגבי. על מה בדיוק הם מבקשים שכר?
כדבר הזה קרה גם בכנסת היוצאת. לפני שישה חודשים נדונה הצעת חוק ההסדרה שיזם ח"כ זבולון אורלב, לפיצוי בעלי מקרקעין ערבים, אם יתברר שעל אדמות הרשומות על שמם נבנו בתים. היוזמה, שתואמת את המוסר היהודי ("תקנת השבים"), נועדה להציל מהריסה את מגרון וגבעת האולפנה, ויישובים נוספים במעמד דומה (שצפויים להריסה לאחר הבחירות). אבל 69 ח"כים הצביעו נגדה, בעד ההרס, ובהם כל ח"כי השמאל, ח"כים שהמשטמה מדברת מגרונם כמו חנין זועבי, איברהים צרצור ומוחמד בראכה, וגם חלק מח"כי הליכוד, ישראל ביתנו ויהדות התורה.
הנה רשימת ח"כי המפלגות הלאומיות כביכול, שנתנו ידם להרס: בנימין נתניהו (שבתחילה טען כי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, אך עד מהרה זיגזג וכפה על שריו הצבעת נגד), אביגדור ליברמן, יצחק אהרונוביץ', גלעד ארדן, משה יעלון, לימור לבנת, אורלי לוי-אבקסיס, סופה לנדוור, חמד עמאר, כרמל שאמה-הכהן ו יובל שטייניץ; ומיהדות התורה - משה גפני ו אורי מקלב. נתניהו ולבנת אף הצביעו פעמיים בעד גירוש והרס, פעם ב-2005 ופעם ב-2012. הייתם נותנים לידיהם את ההגה בפעם השלישית, מבלי להציב לצידם, מתוך אחריות לאומית, בלמים ואיזונים?
|
|
|
|
בשבוע וחצי שנותרו עד ליום הבוחר, נזכור ולא נשכח. עובדות בלבד. לא התפארויות שווא והבטחות רשומות על הקרח. והעובדות על תפקודה של הממשלה הלאומית, מדברות בעד עצמן:
|
| ▪ ▪ ▪ |
- ההכרזה (ז'בוטינסקי, מי יגול עפר מעיניך?) בדבר 'שתי מדינות לשני עמים' בארץ ישראל המערבית (שציפי חוטובלי ניסתה להציגה כ'טקטיקה בלבד' וכעבור יום הוכחשה בטענה שזו אסטרטגיה נטו);
- הקפאה אכזרית של הבנייה לא רק ביו"ש אלא גם בירושלים, מהלך אנטי לאומי חמור ברוח גזירות 'הספר הלבן' המנדטוריות, ששום מפלגת שמאל לא העזה לאמץ;
- ניהול מגעים עם הנשיא אסד לנסיגה מהגולן;
- מינויים של שופטים לבית המשפט העליון בשיטת חבר מביא חבר ומינויו התמוה של וינשטיין לתפקיד רב ההשפעה, היועץ המשפטי לממשלה;
- התקפלות נואלת בפני מעללי הוואקף המשמיד בשיטתיות כל סממן יהודי וישראלי בהר הבית, תוך כדי שלילה גזענית של חופש דת ופולחן ליהודים באתר המקודש ביותר ליהדות, ותוך התפארות שווא כוזבת כי ממשלת הליכוד מבטיחה חופש דת ופולחן לכל הדתות (וזה בעצם די נכון, אם לא סופרים את דת ישראל), וממש באחרונה הקפאת המשך הפעילות לבנייה בשטח E1.
מי ערב לנו שיום אחד אחרי הבחירות יתברר שנתניהו לא יפעל, באין בלמים ואיזונים לימינו, כפי שנהג אחרי בחירות 2009, כשצירף את מפלגת השמאל העבודה לממשלה והעניק למנהיגה אז אהוד ברק כוח עצום להתעמר מסיבות פוליטיות בלבד במתיישבי יו"ש? מי יתקע לידינו שגם הפעם לא יזמין את ברק, על-מנת שיהיה לו לשמאלו שר ביטחון לעומתי? או אולי את בני בגין, שגם מאחוריו התנהלויות מביכות (למשל, התנגדותו האכזרית ב-15.11.09, בוועדת השרים לחקיקה, יחד עם שרי הימין יצחק אהרונוביץ' ו דן מרידור, להענקת יחס של חמלה על נערים ונערות מתנגדי ההינתקות, על-ידי החלת דין רציפות על הצעת חוק חנינת מתנגדי ההינתקות)?
כשהבוחר יתייחד עם מצפונו בקלפי, הוא אמור להבין שנפלה לידיו הזדמנות נדירה להכריע בין תפיסת העולם הרמון'ית לזו של נפתלי בנט, ולתרום חלקו לעיצוב דמותה של הממשלה ה-33 בתולדות מדינת ישראל. הבוחר הנבון זכור יזכור, כי חובה ללמוד מניסיון העבר, וכי רק מזוכיסט מצביע נגד עצמו.
|
|
תפוס כינוי יחודי
הרווח הנקי ברבעון טיפס ב-12% ל-101 מיליון ש"ח, אך קופת המזומנים התכווצה ב-81% ל-119 מיליון ש"ח 
