לגרוסמן אבדו הגבולות

רציתי להתקשר לוועדת הבחירות המרכזית. השעה היא שעה שאסורה כבר לתעמולת בחירות, והמסך של ערוץ 2 כולו תעמולת בחירות אחת גדולה, נגד הימין, נגד העבודה, בעד שלום. למי בדיוק מתכוון הסופר דויד גרוסמן? ובאיזו רגישות מכוונת אותו אילנה דיין ב"עובדה"? איך היא מכוונת אותו לצנטרום של הפיילה, לשלום לשלום לשלום. ועם מי נעשה שלום? עם שלום אסייג? אבל גם הוא כבר עם ביבי, גם הוא התייאש כבר מה"שלום" ההזוי של גרוסמן ושל הערוץ השני.

ואיפה האיזון המחויב בחוק הרשות השנייה, והיכן ההגינות, היכן מסמך נקדי? ועכשיו הם ממשיכים עם דרעי ולפיד, האחד אסיר משוחרר והשני בעל ג'יפ ומעשן סיגרים אשר ויתר עליהם, כי זה לא מסתדר לו עם התדמית החברתית החדשה, האחד שניסה להיות דוקטור בלי תעודת בגרות.

חשבתי לבקש את החשכת המסך, אבל במחשבה שנייה, ברור שהמסך הזה מוחשך כבר זמן רב, החל לפחות מימי מסמך הרפז, עובר דרך המלחמה חסרת המעצורים במהפך שבוצע ברשות השידור, וכלה היום, ערב הבחירות אשר מוקדש לאותה מטרה השזורה כחוט השני בכל שאר הנושאים - סיכול באורח לא דמוקרטי של ראש ממשלה מכהונתו, ראש ממשלה ש"כיסח את הצורה" לבעלי ההון, ובעלי ההון מחזירים לו מנה אחת אפיים.

עם כל הקושי והרגשת הקבס, אנחנו נתגבר.