מתווה החזון אי"ש

השבועות שלאחר הבחירות, ימי הקמת ממשלה בישראל, הם שעתם הגדולה של העכשווניקים. חסרי הסבלנות, קצרי הרוח, שוחרי הסיפוקים המיידיים, קוראים לבית היהודי לבגוד בהבנות עם יש עתיד, ואפילו במחיר הטְבעת אות קין שיתנוסס עד סוף כל הדורות על מצחה של הציונות הדתית, ויתייג אותה לנצח כמפלגה בלתי אמינה בעליל, הבוגדת בקלות דעת נפשעת בעמיתים שהשליכו נפשם מנגד לטובתה וחילצו אותה מתחת גלגלי האוטובוס של נתניהו.

והכל בשביל מה? כדי לזחול פנימה מושפלים, אל כורסאות עור הצבי. כדי להתענג על לטרת הבשר והכיבודים, ולזכות אגב כך במחמאות שדופות מפוליטיקאי הליכוד הציניים ומן הפוליטיקאים החרדים שמעולם לא ספרו את הציונות הדתית. וכך זכינו, שאחרי שבשמאל הסהרורי המציאו את חזון התעתועים שלום עכשיו, ואחרים המציאו את משיח עכשיו, יש גם עכשוויזם לציונות הדתית: קואליציה עכשיו.

לא צריך להיות פרשן פוליטי מדופלם, כדי להבין שהתסריט המקורי של נתניהו היה, להדיר את הציונות הדתית מממשלתו החדשה, שנועדה להיות מושתתת על תמהיל הליכוד-חרדים-לפיד-לבני-מופז, בסך-הכל 76 ח"כים. נתניהו ממש התאמץ להבהיר זאת לכל, לפני וגם אחרי הבחירות, כשהזמין להתייעצויות את כולם, ולבסוף את זהבה גלאון, ואחריה את נציגי הבית היהודי. ללמדך שבעיניו נתפסים הבית היהודי ומרצ מוקצים מחמת מיאוס.

כמה איוולת עלולה הייתה על כן להיות בבגידה שמציעים יועצי אחיתופל מבית. כמה תמימות ילדותית יש בעצם הגישה העכשווניקית, שאינה רואה כלום ממטר. ואיפה מידת הכרת הטוב, למי שמציל עד לרגע זה בגופו את הציונות הדתית מהתרסקות אל מדבר האופוזיציה?

מכפיל כוח

אבל יתרה מכך: רק סומא פוליטי לא יבין, שהצטרפות של גוש 31 ח"כי לפיד ובנט, ל-31 ח"כי גוש נתניהו-ליברמן, תהפוך למכפיל כוח אדיר, מבחינת לפיד ובנט, ותמקסם את הישגיהם לשיאים שאין להם שום תחליף, לא בהצטרפות בנט ללא לפיד, ולא בהצטרפות לפיד ללא בנט. רק קואליציה של 62 ח"כי ארבע המפלגות הללו, תוכל לצמצם את המחירים שאמורים היו לתבוע (על חשבון הבית היהודי ויש עתיד), בשלב מאוחר יותר, אלה שכינו את הבית היהודי 'בית של גויים', ואלה המכנים עד היום הזה את הציונות הדתית בתואר המבזה – הציבור הד"ל (ראו למשל יתד נאמן, מיום ג' השבוע).

אבל נניח ליועצים מבית שאינם מבינים שהמתמטיקה הפוליטית מכירה מצבים שבהם 1 פלוס 1 שווה 3 ולפעמים 4. כל עוד מדובר באנשים שנתנו קולם לבית היהודי, באחים, זו זכותם. אבל מנין לוקחים לעצמם הליכודניקים המתחזים לשוחרי טובת הבית היהודי, את עזות המצח להשיא עצות לאחים מהבית היהודי. הליכודניקים הללו מסתובבים ב'ביביתון', במסדרונות הפוליטיים, בערים ובהתיישבות. הנה למשל ח"כ זאב אלקין, איש המיעוט הסרוג בליכוד, שקונן השבוע: "בבית היהודי שוברים את גוש הימין. יש כאן משהו מוזר שלא אליו התכוונו בוחרי הבית היהודי. מהלכיו של בנט עלולים להביא לבחירות חוזרות ולעליית ממשלת שמאל, וזו תהיה בכייה לדורות לציונות הדתית".

לקרוא ולא להאמין. מדהים כמה דברי איוולת, עם כל הכבוד, ניתן לדחוס במשפטים אלה. אותו אלקין, שיחד עם ציפי חוטובלי ויולי אדלשטיין ואחרים התיימרו לייצג את הציונות הדתית בתוך הליכוד, שתקו כמו דגים כשהליכוד גרע מגוש הימין במו ידיו 4-3 מנדטים שנדדו מהבית היהודי ללפיד. לשם כך הפעילה מפלגתם מערכת משומנת של שקרים, על אודות קיצוניות מדינית וחברתית, סרבנות שירות, הדרת נשים, פסיקות רבניות הזויות ועוד כזבים. איפה הייתם אז, ליכודניקים יקרים?

ושמא תסבירו מנין שאבתם חוצפה להטיף לנו, ילידים נבערים שכמונו, מוסר פוליטי? ואיך זה ששתקתם כשנתניהו חתם על הסכם קואליציוני שערורייתי עם אשת הזיגזגים לבני, 'הסוסה הטרויאנית' של השמאל הקיצוני, שכבר הסכימה למסור לערבים אפילו את גושי ההתיישבות ולחלק את ירושלים? אינכם חשים שלמסור לה את תיק המשפטים ותיק האחריות למו"מ המדיני, כמוהו כמינוי עזמי בשארה לראשות ועדת חוץ וביטחון וחנין זועבי לתפקיד ראש השב"כ? האם זה כן היה רצון הבוחר שהצביע ליכוד? האם זה לא שובר את גוש הימין? האם למיסיס הצביעות הצינית, שכינתה את נתניהו 'אסון לישראל', כן ייחלו מצביעיכם?

איום באקדח ריק

כיצד בכלל יכולים הציניקנים מהליכוד, שנשבו בקסם עצות האחיתופל של הפינקלשטיינים, לירות אש חיה בתוך הנגמ"ש, לבוא בדרישות כלשהן לבית היהודי? לא ראוי לייחס לכם, ככלות הכל, את ביטוי הזעם הנבואי: 'הרצחתם וגם ירשתם', אבל מה לעשות שהתנהגותכם המקולקלת לפני ואחרי, מזכירה בהחלט את שבט לשונו של אליהו הנביא כלפי אחאב.

עד כה כשלו מאמציהם של דוברי הליכוד לענייני הבית היהודי, לפורר את הבנות בנט-לפיד. ומשהבינו כי לא תהיה תפארתם על הדרך הזו, הם מכבידים איומיהם באמצעות נשק יום הדין: איום בבחירות חדשות.

צר לנו להוציא את הרוח ממפרשיהם. לא יהיו בחירות חדשות. נקודה. מפני שנתניהו, עם כל הביקורת, אינו מתאבד שיעי. הוא לא יעז להסתכן במפלה נוספת, לאחר המפלה שספג בבחירות, שבהן הצטמק 'כוח נתניהו' ב-11 מנדטים והשתווה ל'כוח לפיד-בנט'. נתניהו, בעל אישיות ממוכרת לסקרים, לא יעז ללכת אל הבלתי נודע, כששלושה סקרים עצמאיים מן הימים האחרונים מנבאים את קריסת הליכוד-ביתנו ל-21 מנדטים, והצטמקות שס אהובת נפשו ל-9, בעוד שכל השאר רק ירוויחו: 30 מנדטים לפיד, 15 בנט, 18 העבודה. עם סקרים כאלה לא יהיו בחירות חדשות. הקוסם נתניהו, שאיבד את כל קסמו וששרידותו הפוליטית מעניינת אותו יותר מכל, לא מתכוון להתאבד.

אז מה כן? הדרך האחת שעומדת בפניו היא לדבוק בפוליטיקה הישנה, להתעלם מדין הבוחר וללחוץ על יחימוביץ' להצטרף לממשלת ליכוד-חרדים. בקרבתו כבר שלפו את הספין ההזוי הבא: נתניהו יהיה מוכן להציע ליחימוביץ' את ראשות הממשלה בשליש האחרון של הקדנציה. אלא שבלתי אפשרי להניח שנתניהו יבגוד בתפישתו הכלכלית ויציע הצעות מגונות שכאלה למי שמתכוונת ליישם את אמונתה הסוציאל-דמוקרטית, ולהוציא מן הקופה הציבורית עוד 134 מיליארד שקל שאינם. וגם אין לצפות שיחימוביץ' לא תפיק את המסקנות הנכונות מן הפליק-פלאק הזגזגני של לבני.

כך שאין סיכוי שנתניהו יצליח לכונן את קואליציית המובסים: נתניהו-יחימוביץ'-לבני, בצירוף החרדים. באין לו ממשלה כזו, הוא ימשיך במאמצי הפרד ומשול, על-מנת להכניס טריז בין בנט ללפיד. גם ניסיון נואל זה לא יצלח. ההבנות חזקות מנתניהו: מי למשל היה מאמין, שלפיד יטיל וטו, מכוח ההבנות, על סיור בירושלים שיזמו למען ח"כיו אנשי יוזמת ז'נווה, שוחרי חלוקת ירושלים.

אין ספק שלנוכח התקצרות מניין הימים שהוקצו לנתניהו להקמת ממשלתו, יירד לו האסימון. הוא יבין סוף-סוף, שהברירה היא בין החזרת המנדט לנשיא – דבר שכלל לא עולה על קצה דעתו – לבין התחברות לגוש המנצח לפיד-בנט.

בסופו של דבר אכן תקום ממשלה כזו. נתניהו מן הסתם עוד יזיע עד שיסתגל לרעיון הזה ויקלוט שאין אופציה אחרת, אבל בסוף הוא יבין. לממשלה שבבסיס כוחה 62 ח"כים (31 ליכוד וישראל ביתנו ו-31 יש עתיד והבית היהודי), תוכל להצטרף שס, לאחר שיינטלו מחזקתה תיקי השיכון, הפנים והדתות (מסיבות שאין כאן המקום לפורטן), ואחריה תגיע גם יהדות התורה.

ומה יהא על השוויון בנטל? נראה שגם בעניין זה עשויות הבנות בנט-לפיד להניב מהלך חיובי, שהיה זוכה אפילו להסכמת החזון אי"ש זצ"ל, אילו היה עימנו עכשיו. עד כדי כך! על-פי מחקרו המונומנטלי של החוקר בנימין בראון, בספרו 'החזון אי"ש', מתברר שהיה זה החזו"א אשר פסק דין רודף לבטלני הישיבות המשתמטים, שהפכו את הישיבות לערי מקלט, אבל בפועל אינם לומדים בישיבות ותורתם אינה אומנותם וניתן לפגוש בהם ברחובות ובקניונים ובאתרי הבילוי והנופש, בשעה שחבריהם מתנועעים מעל הסטנדר וצוללים לעומקן של סוגיות נפתלות. אחריו אישש תפיסה זו הרב שך זצ"ל, וגם כיום מתנבאים חלק מהפוליטיקאים החרדים באותה לשון. לשס, המכפיפה עצמה בפני הליטאים, וליהדות התורה החסידית-ליטאית, יהיה קשה לסרב לפתרון זה ברוח החזון אי"ש, ונראה שגם לפיד יוכל לחיות עם מתווה החזון אי"ש, ובא לקואליציה גועל ולציון גואל.