להילחם בבעיית הכשל הערכי בחינוך

זה לא סוד שהמצב במערכת החינוך של ישראל 2013 אינו מזהיר. דבר זה בא לידי ביטוי במספר אופנים שונים. לאחרונה פורסם שבמגדל העמק הוריד תלמיד למורה את המכנסיים, בעפולה הרביצו לילד בשל קומתו הנמוכה, וייתכן שקרו מקרים נוספים שטרם פורסמו מסיבה זו או אחרת. לכן, לא הופתעתי שבבית-הספר התיכון ע"ש יצחק רבין בכפר-סבא מורים רשמו על תלמידים מה הם חושבים עליהם כחלק מהמסע לפולין.

אני מסכים שילדים יכולים להיות רעים לפעמים האחד כלפי השני, וגם כלפי המורים והצוות החינוכי בבתי-הספר. אך עצם העובדה שמנהלי בתי-ספר החליטו מסיבה זו או אחרת שהם מתעלמים מהמקרים ומנסים לטייח אותם עד כמה שניתן, היא דבר חמור המעיד על כשל ערכי שלהם כמנהלים ושלנו כחברה.

אני לא יודע מה הוביל את אותם מורים בכפר-סבא לכתוב על התלמידים כינויי גנאי כגון: "תינוקת מגודלת", "סוציומטים", "בקטע עם בנים", "פטפטנית" ועוד. אך עצם העובדה שהוכפשה שכבה שלמה על לא עוול בכפה, גם היא מעידה על כשל ערכי אשר מחייב השעיית המורים שידם הייתה במעל.

מודלים ראויים בלבד

מורים, כמו גם רבנים, צריכים לחנך לכבוד ולסובלנות, ולא לזלזול ולחוסר מעש (כפי שקורה בדרך כלל). עצם העובדה שכאשר רבנים כמו דב ליאור, עובדיה יוסף, משה דב וולפא ודומיהם אומרים דברי בלע, ואיש מחברי הממסד הפוליטי לא פוצה פה ומגנה דברים אלו ממניעים פוליטיים, מעידה על חוסר התאמתם לשמש בתפקידם הנעלה והרם.

גם הזלזול שביטאו אנשי תקשורת בכירים כמו בן כספית ונתן זהבי אשר לא הבינו על מה המהומה והרעש, צריכים לבדוק את עצמם ולתהות מה היה קורה אם אותם היו מכנים בכינויי גנאי. מן הסתם, הם היו תובעים תביעת לשון הרע את אותם אנשים.

הגיע הזמן שאנשים יפסיקו לרחוץ בנקיון כפיהם ויבינו שגם דבר תמים עלול להתפתח לאסון, אחרת יהיה מאוחר מדי.