רביב דרוקר, כדי שוויכוח לא יכיל את האפיונים של "דו-שיח בין חירשים", המתווכחים צריכים לצאת מנקודת מוצא משותפת, מוסרית. בקרב על התודעה, אני בטוח שאתה מבין שמה שמותר לך, מותר לזולתך, ומה שמותר לשמאל, מותר גם לימין. אני גם בטוח שתמיד תעדיף את הניצחון שהושג במסגרת כללי משחק הוגן. ניצחון שהושג במשחק מלוכלך, לעולם לא יניב את אותה תחושה עילאית שמעניק ניצחון הוגן.
אתה נחשב לתחקירן מוביל. מתוך הנחה שאתה מסתער על תחקיריך במצוות האינטרס הציבורי (מה שאני לא בטוח), הריני מציע לך לעשות תחקיר חשוב, לא יקר, שיסתום את הפה - או להפך! - של כל יושבי הטריבונה הימנית (שאני אחד מהם), שמזה עשרות שנים ניצבים חסרי-אונים מול השתלטות השמאל על רוב ערוצי התקשורת.
דן שילון חוזר! כמוך, גם אני קראתי את הראיון איתו בידיעות אחרונות (8.3.13), שבו ייחצן ספר חדש פרי מקשיו, ובאותה הזדמנות שטח בפנינו קמצוץ ממשנתו הפוליטית-תקשורתית. אני בטוח שקראת את הראיון, מפני שהוא הזכיר אותך כעיתונאי אמיץ "שלא עושה חשבון". שנינו יודעים ששילון דילג על העובדה שלא צריך אומץ כדי לרדוף או להתנפל על פוליטיקאי שנוא. להפך. זה כיף.
הגירוי לכתיבת השורות האלה זינק מתוך תשובתו המקוממת של שילון לשאלה: "מה המצב ברשות-השידור היום?" תשובה: "הרשות היא כמו ישראל-היום". בהמשך מגיע ההסבר: "כשאני לוקח את שדרת המינויים ואת האנשים שיכולים לקבוע מה כן ומה לא, אני יכול לומר שצמרת רשות-השידור נועדה במפורש להיטיב עם הממשלה, והיא מיטיבה איתה. רואים את זה כל הזמן". סוף ציטוט.
הפירוש פשוט: דן שילון חושב שהמינויים ברשות-השידור בעייתיים. התוצאה: ערוצי
רשות השידור מיטיבים עם הממנים". זה מרגיז אותו, מפני שלדידו, המצב הנכון הוא שגם ערוצי רשות השידור צריכים לזרום עם העדר שרודף את נתניהו, המתנחלים והחרדים.
הייתי מוכן לקבל את זה אילו העמדה שהציג הייתה עקרונית. אלא ששילון, כמו רבים בתקשורת, גדל בערוגה של עיתונאים "אדומים", שראו ביריביהם האידיאולוגיים, "סדינים אדומים". נתניהו יודע את מה שאתה יודע: באופן כללי התקשורת עוינת אותו. אתה עצמך אמרת שנתניהו הוא חזון הבלהות של העיתונאים. בתוך ה"בלהות" האלה אצורה אנרגיית הרדיפה.
מר דרוקר, שילון הגדיר אותך כאמיץ. הנה לך אתגר! - תעשה תחקיר ותשדר אותו בתוכניתך "המקור", בו תגלה לציבור מהי השקפתם האידיאולוגית-פרסונאלית של כל העיתונאים הפוליטיים, בכל ערוצי התקשורת בישראל. כולל פרשנים משפטיים, שפרשנותם נוגעת בפוליטיקה. אתם קוראים לזה "גילוי-נאות".
אני בטוח שאתה יודע שהציבור מקבל תקשורת מזוהמת באינטרסים מכל הסוגים. אני גם בטוח שאתה מסכים (כמעט) עם מילה שאמר עמיתך
עמנואל רוזן - ציטוט: "אנחנו מותחים ביקורת על כל העולם ואחותו. אנחנו שוחטים בבוקר את ראש הממשלה ובערב את ראש המוסד, אבל כשזה מגיע ליכולת להגיד משהו ביקורתי על עיתון שהעורך חבר שלנו, או על ערוץ שאנחנו עובדים בו, יש בעיה. אני חושב שהשאלה הזאת נשאלת כי לצערי הרב [לקרוא פעמיים!] הרבה מאיתנו נגועים בחוסר אתיקה. רבים מהעיתונאים יודעים כמה הם קוברים סיפורים שקשורים בחברים שלהם או מקדמים סיפורים שקשורים בחברים שלהם" (וואלה! ברנז'ה, 16.10.09).
אני לוקח לעצמי רשות לדבר בשם רבים בציבור: אנחנו רוצים לדעת, אם הטענה ארוכת השנים על "תקשורת שמאלנית" נכונה אם לאו. יודגש: אני לא מדבר על הזזת עיתונאים מפרנסתם. רק גילוי נאות, כדי שנדע מאיזה צד מזנקות השאלות והפרשנות.
אם אחרי התחקיר יתברר שאין הבדל גדול בין אלה המגדירים את עצמם "שמאלנים", לבין אלה הימניים - ה"בכיינות" הימנית תיפסק (כי הגיע הזמן). ואם יתברר - כפי שאני בטוח! - שהשמאל משחק מלוכלך, מתוך המסקנה הזאת יצוץ הצדק, שזה במילים פשוטות - התחלה של תקשורת שקופה, בטוחה בעצמה ומאוזנת. כדי לעודד אותך לגילוי נאות ולחשיפת השקפתם של מעצבי דעת הקהל, הלכתי לארכיון.
לפניך ארבעה סרטונים:
בסרטון הראשון - אחד ממנהיגי העדר, האתרוגן
אמנון אברמוביץ', מביע דעה חיובית לרעיון שאני מדבר עליו.
בסרטון השני - מנהיג אחר של העדר, התחקירן רביב דרוקר, מביע דעה שלילית על התנהלות התקשורת, ודעה חיובית על הרעיון של אמנון אברמוביץ'.
בסרטון השלישי - שוב אתה - בשורה התחתונה, התמונה בתקשורת מדכדכת...
בסרטון הרביעי - אתה - מגלה לצופים את מקור האנרגיה הדוחף את כלבי השמירה לרדוף את נתניהו (חזון בלהות).
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
