ארץ מולדת

עמוק באדמה, רגע לפני שיפרצו הדחפורים את קו ההגנה האחרון, תיטמן סמוך למגילת היסוד של נוה דקלים - מגילת החורבן. כאשר ישובו יהודים לנחלת אבות זו, הם יקראו בה שעל שלושה חרבו היישובים: על החלפת זכות ב"ביטחון", ארץ מולדת ב"מדינה", ואדמה - ב"שלום".

ארץ ישראל עיצבה את העם היהודי והוא עיצב אותה. הקשר אליה קיים אותו בכל גלויותיו. רק לו היתה הארץ, "מדן ועד באר שבע", כיחידה אחת, עם ירושלים כבירה - לבית לאומי. תחת כל שלטון אחר היתה מפוצלת, חסרת שם וייחוד, מחוז נידח באימפריה. "מתוך הכרה בקשר ההסטורי של העם היהודי לא"י וצידוק הקמתו מחדש של ביתו הלאומי בארץ זו", ניתן המנדט על-ידי חבר הלאומים.

זו הבכורה המפוארת, שבנזיד עדשים של "ביטחון" מכרנוה למהגרים שנתקבצו לכאן מכל העולם הערבי, חלקם הגדול לאכול לחם מפירורי מפעל הבנייה שלנו, אנשים ששפתם ותרבותם אינן מייחדות אותם כעם, ואף את שמם שאלו משמו של המנדט הבריטי. למענם ויתרנו על תביעת זכותנו על הארץ, ואת יתדותינו תמכנו ב"ביטחון" שאינו ערך, כ"א מצב.

איכה נסתתרה בינתנו מהבין, שללא זכות גם זכות לביטחון אין, כי גם הגוזל לצרכי ביטחונו - גזלן הוא? ואיכה הפנינו עורף לצוואתו של ר' נחמן מברסלב: "אף על-פי שהם גזלו מאתנו ארץ ישראל, שהיא ארצנו ונחלתנו... אנו מתפללים וצועקים... ובזה אנו עושים מחאה... שידעו שאין חזקתם חזקה כלל, כי א"י היא שלנו מאבותינו וסוף כל סוף נוציא אותה מידם בע"ה - כוונתני לא"י הפשוטה, הגשמית, עם הבתים והחצרות..."?!

בשימוש היום-יומי ובספרות, המונח ארץ ישראל מוחלף ב"מדינת ישראל", והאומר "ארץ ישראל" מצטייר כקיצוני ומיושן. אפילו מזג האוויר מתרחש "במדינה", לא בארץ. אבל מדינה היא רק גוף משפטי, וגוף מאוגד אינו יודע קור וחום, גשם ורוח. החיים מתנהלים, מה לעשות, במימד שיצא אצלנו מן האופנה: ארץ. מדינה היא פספורט ודגל, מנגנוני אכיפה וביורוקרטיה הקרויים "שלטון", אך שלטון מתחלף, והארץ לעולם עומדת. היוצר עימות בין נאמנות למדינה לנאמנות לארץ, שוכח שנסיונות להקים ליהודים מדינות בניכר נכשלו, וכי המדינה הזו נועדה לשמש מכשיר להשבת היהודים לא"י דווקא, "ארץ ההבטחה". איכה היתה מדינתנו כחופה המרחפת באוויר, איכה היא יורדת מארץ ישראל, כגוף העוזב את נשמתו?

מי שמולדתו - "מדינה", וזכותו - רק ל"ביטחון", לא יתקשה להחליף אדמה ב"שלום". עמים מנצחים לוקחים מן המנוצח אדמה ומעניקים לו שלום. רק אנחנו נותנים מאדמתנו לאויבינו המובסים, כדי שיעניקו לנו הם את ה"שלום", ובכך - גם מודים שזכותנו אינה זכות, כי שום בעל זכות לא נהג כך מעולם, וגם בונים להם תדמית כוזבת של מנצחים במלחמה.

איכה שיחקנו במשחק-האומות את משפט שלמה במהופך: אמו של הילד אומרת "גזורו" ומשליכה אותו לזרועות הגנבת, שהחליפה את תינוקה? איכה דלונו, שאצל ה"פלשתינים", שעל כל הרוג שלנו ספגו 3 או 4, "הביטחון" אינו סחורה ותמורתו לא הציעו מעולם - שלא כמונו - סנטימטר של אדמה?

איכה נפלה עלינו, כאפלה בצהרים, רוח תבוסה ואובדן דרך, איכה נפלנו לתהומות של פיק ברכיים, זלזול ושנאה עצמית, איכה נעשינו יורשים מופקרים, שבזבזו עד לפרוטה האחרונה אוצר יקר, רוחני וחומרי, שקיבלו מאבותיהם?

עד כאן מגילת החורבן שתיטמן, חלילה, בנוה דקלים. ואם ח"ו יעלה בידם של אולמרט ושרון, היא תיטמן אח"כ גם ביישובי אפרים ויהודה, וכתוצאה בלתי נמנעת אף בירושלים ההסטורית ומעבר לקו הירוק.

"הינתקות" קוראים דוקטורי ה"ספין" לעקירת יישובי חוף עזה וצפון השומרון, שלא לפצוע את האוזן במלים כמו גירוש ועקירה. הם אינם יודעים, עד כמה קלעו למטרה: מתנתקים מהזכות על נחלת אבות, מנתקים את העם ממקום חייותו, ואת המדינה מבסיס קיומה - אדמת ארץ ישראל.