אל תגיד נגיד

לך תדע אם ההקפדה שלנו על טוהר המידות של אנשי ציבור לא הלכה צעד אחד רחוק מידי, האם ייתכן שאנו מחטטים עמוק מידי ומציצים רחוק מידי? כי הרי לכל אחד, ודאי אם חצה את גיל ה-70 יש נקודות בעברו שאיננו מתגאה בהן, לכל איש רב פעלים יש גם שונאים – והשילוב של כתמים עם שונאים עלול להיות הרסני למועמד אבל גם לכולנו.

לשמחתי, הפרופסור הנכבד קיבל את ההחלטה לבד, ועצר לי את חיבוטי הנפש, ולכן היה חשוב לי כל כך לשמוע את דבריו בראיון הטלויזיוני, בהם הסביר לכאורה את מה שקרה ואת הרקע להחלטתו.

ואז הגענו לאקורד הסיום בדבריו של פרנקל, אקורד אשר שכנע אותי עמוקות שלפחות החלטה משמעותית חיובית אחת קיבל הנגיד המיועד, ההחלטה לפנות את הדרך לאחרים.

לאחר שנחקר באולפן שתי וערב על התיק של הדיוטי ו/או התיק שנתפר, פצח הנגיד המיועד במסכת שירי הלל לעצמו, על התאמתו, על הצלחתו בעבר, "אני ואני ואני". אינני זוכר בדיוק את המילים, אשר למשמעם תקפו אותי געגועים עזים לנגיד הקודם פרופסור סטנלי פישר ולשר האוצר הקודם ד"ר יובל שטייניץ.

הבדל שמיים וארץ.

שלטון, משפחה, קבוצה, חייבים איזון, אם יש ראש ממשלה מוחצן, צריך שר אוצר צנוע, ואם יש שר אוצר מחוצן צריך נגיד בנק צנוע, שלטון, הנהלה, הנהגה, מחייבים תמהיל נכון של פרסונות וקווי אופי, באופן שבכל מצב מחפים חלק מהאנשים על חסרונותיהם של אחרים.

כבר היום צבועה הצמרת הכלכלית של המדינה בצבעים של רהב, שחצנות, אשר אפילו אם היו הוכחות בשטח להצלחתה של מדיניות מאד שנויה במחלוקת, אין להם מקום, על אחת כמה וכמה כאשר יש בסיס לטענות שהמדינה מנהלת מדיניות כלכלית מסוכנת, לא בהכרח בגלל מה שאנו עושים או לא עושים אלא בגלל השאננות, הזחיחות ומנגד הסביבה המאד לא יציבה שאנו חיים בה, ועודף ביטחון עצמי המוקרן מהצמרת הכלכלית, הוא האויב הגדול ביותר שלנו במצב שכזה.

כל מה שהיה חסר עכשיו זו הוספה של עוד נדבכי רהב, שחצנות וסגידה עצמית, ובתפקיד כל כך קריטי, ולכן יבורך מקרב לב הפרופסור פרנקל על החלטתו.