ירושלים מנוהלת רע <br>

איני יודע מי ייבחר בעוד כשלושה שבועות לראשות עיריית ירושלים, אך אני יודע שבבחירות שיהיו לאחר מכן, ואולי עוד לפני כן, כבר יהיה לעיר ראש עירייה ממונה, איש ניהול שמקצועו בכך ושהוכיח את עצמו בערים אחרות, קטנות יותר. שני המועמדים שרצים כעת אינם ראויים לתפקיד - אחד, משום שנכשל לגמרי, והשני משום שאינו ירושלמי ואין לו ניסיון בניהול עירוני.

בתל אביב, הרצליה, רמת השרון, רעננה, הוד השרון ומקומות אחרים במרכז גרות קבוצות גדולות של ירושלמים עד לא מכבר המתגעגעים אל העיר שעזבו. רובם הגיעו למרכז כדי להיות עם ילדיהם ונכדיהם. הם לא כל כך מסתדרים עם אנשי אזור המרכז ורוצים לשמר את הירושלמיות שלהם. הם נפגשים בקבלות שבת ובמפגשים מסורתיים, חצי מסורתיים או חילוניים לגמרי. ערבים אלה מתאפיינים בצניעות, בחוסר נפנוף בכסף ובעושר (גם אם כמה מן המשתתפים במפגש הם בעלי ממון) ובגעגועים לירושלים שהייתה בטרם השתבשו בה החיים בימיהם של אולמרט, לופוליאנסקי וברקת. אחד המשתתפים במפגשי הירושלמים לשעבר הִשווה את השלושה לאספסיאנוס, טיטוס ויוספוס פלביוס. (ברקת הושווה לפלביוס מפני שהוא מצליח לעשות לעצמו יחסי ציבור אצל הקונקורנציה - התל אביבים שלמענם הוא עורך מסיבות רחוב על חשבון איכות החיים של הירושלמים - כפי שיוספוס עשה לעצמו יחסי ציבור אצל הרומאים על חשבון היהודים שמרדו במלכות).

תופעה חדשה היא חוגי בית של מי שקוראים לציבור שלא להשתתף בבחירות. אלה הם בדרך כלל אנשי אוניברסיטה ואינטלקטואלים שמבינים שברקת וליאון הם למעשה שני צדדים של אותו מטבע - מטבע חוסר-הכישורים. בחוג בית כזה שנערך לא מכבר בשכונת נווה שאנן הסמוכה לניות עשו תושבי נווה שאנן חשבון שבתקופת שלטונו של ברקת הם שילמו לו כארנונה כ-30 אלף שקל בממוצע לדירה (הארנונה הגבוהה ביותר בארץ) וקיבלו תמורה של כ-6000 שקל בלבד - פינוי אשפה המותיר את הרחוב מלוכלך למדי. לו היה היחס הזה של תמורה ותשלום מופיע בעסקה מסחרית רגילה, הייתה העסקה מתבטלת מיד. אך מאחר שהפעם עירייה היא שלקחה את הכסף, קשה יותר לדרוש תמורה. עם ארנונה כזאת, יכול היה ברקת לשפר את חיי התושבים, אך הוא אינו יכול להוכיח שהוסיף מקומות חנייה במרכזי התרבות (אזורי הסינמטק, החאן ותיאטרון ירושלים), ששיפר את הכבישים ואיפשר למכוניות לנסוע עליהם בצורה חלקה בלי לקפץ על מכסי ביוב, ששיפר את הניקוז ברחובות, שהוסיף מקומות עבודה לצעירים, שעצר את עזיבת הצעירים, ששיפר את טיב החינוך, שעצר את צמצום החינוך החילוני והדתי לאומי, שצמצם את תופעת שכונות-הרפאים, ושעזר לבית החולים הדסה להתגבר על המשבר הפוקד אותו. הוא יכול להוכיח שיותר זמרים שרים בשנה האחרונה בערבים בכיכר ספרא, ושקבוצות של תל אביבים עומדים בתור לפלאפל אצל אדון לוי במחנה יהודה. בזה, בערך, זה מסתכם.