איסור המילה

באחרונה פורסמו ידיעות על כי מועצת אירופה פנתה למדינות החברות בה, בבקשה לאסור על המילה. החלטה זו עוררה גל מחאות בארץ ובחו"ל. גם נשיא המדינה נזקק לעניין זה, ופנה ביום ב' (7.10.13), למוסדות המועצה במחאה על ההחלטה.

באחרונה הזכיר נושא זה גם השר גדעון סער, מי שהיה שר החינוך. ההחלטה הזו איננה החלטה שולית וטורדנית, שאפשר לגרש אותה מנגד עינינו כגירוש זבוב טורדני. מלבד עצם ההיטפלות לעניין שאין כמותו מהותי לתפיסת היהדות, של כל אחד מאיתנו, בולטת כאן הרשעות בהתגלמותה. ראשית, דווקא לפן ההומאני שבמעשה. מזה עשרות שנים פועלות במתחם הציבורי הרלוונטי, קבוצות רופאים המחייבות את המילה. גם נתונים סטטיסטיים שונים (במיוחד בכל הקשור לתחלואה באיידס), מחייבים את המילה. ואכן אחוזים גבוהים מקרב האוכלוסיה הלא יהודית, בארה"ב למשל, מבצעים מילה בבניהם הזכרים. מאידך, יש אוחזי עט אשר מיהרו והשוו את המילה היהודית למילת הנשים, כן, זו הברברית, הנהוגה בעולם המוסלמי, ובמיוחד באפריקה. השוואה זו היא בחזקת איוולת מוחלטת, המבוססת על השילוב המנצח תמיד: בערות ורשעות כשקורטוב של אנטישמיות מטבל אותן.

אבל שאלה אחרת עומדת במרכזה של הפרשה הטיפשית הזו, שמלכתחילה לא הייתה אמורה להיוולד: היכן האנשים שלנו במועצת אירופה? היכן האנשים שלנו המשרתים בשגרירויות השונות במדינות ובממשלות שבהן התבשלה ההחלטה הזו?

עלתה בדמיוני התמונה / קריקטורה המפורסמת של שלושת הקופים: לא שומעים, לא מדברים (מתריעים), לא רואים... אם כך, בשביל מה הם נמצאים שם?

ההחלטה הזו איננה הראשונה המעידה שדברים במועצת אירופה מתבשלים שם נגד ישראל, בשקט בשקט, ונחתמים בקריצת עין, מתחת לאפן של המשלחות הגדולות שלנו. ההחלטה הקודמת בדבר החרמת מוצרים, המיוצרים בהתנחלויות, אף היא נחתה עלינו בהפתעה.

מלבד עצם הוויכוח הפוליטי, עלינו לשאול את רבותינו ממשרד החוץ, מה קורה? תרדמת החורף הגיעה? ואולי סתם סייסטה? מה דרוש לכם כדי להתעורר, צלצול מעורר? שוק חשמלי?