בשבועות האחרונים מותקפים אנו במתקפת יחסי ציבור, בכל הכבוד הראוי, מכיוונה של המערכת השיפוטית ומכיוונה של הנהלת בתי-משפט, גם יחד. פתע פתאום "
נזכרו" הכל ברעה החולה הזו של בזבוז הזמן המשווע והסחבת המייאשת המאפיינת את התנהלותם של בתי-המשפט ובתי-הדין בישראל, ועכשיו כולם,
כ-ו-ל-ם מחפשים פתרונות.
עכשיו, מקהילים קהילות ומאספים אסיפות ויוצרים מפגשים של ראשי המערכות, ובכללם נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה, אנשי הנהלת בתי-המשפט ועוד כהנה וכהנה. לכולם,
ל-כ-ו-ל-ם יש כמובן,
שפע של הצעות, כמו-גם
שפע של פתרונות, אולם סופם של דברים, ניוותר -
כרגיל - עם הסחבת המאפיינת את התנהלותם של בתי-המשפט ובתי-הדין,
עד שתקום הוועדה התורנית הבאה.
שוב, תועלנה הצעות. שוב, תופרחנה סיסמאות מושכות-עין ומלהיבות בחלל-האוויר. שוב, ידרבנו אנשי הוועדה איש את חברו ואישה את חברתה, אבל סופם של דברים -
כרגיל - דבר לא ישתנה בעתיד. השוחט ישחט. השיטה תפרח, והסחבת תמשיך לחגוג.
אז אולי במקום להקים ועדות, להעלות הצעות שהוצעו, בעבר, מספר רב של פעמים, תפסיקו ללעוס הצעות שחוקות וחסרות טעם מלעיסת יתר אלה, ולחזק איש את חברו, באמירת דברים, שממילא - בכל הכבוד הראוי - אתם לא מאמינים בהם. ובאמת, איך אתם יכולים להאמין בהצעות
שעלו כבר בעבר, ודבר - דבר לא נותר מהן לצורך ביצוע יומיומי ושוטף.
למה ללכת רחוק? יש את נוהל דחיית דיונים שקבעה הנשיאה הקודמת של בית המשפט העליון, השופטת
דורית ביניש. מישהו -
חוץ מכמה עורכי-דין שהוראות החוק דבוקות להם לגלגל העין! - עושה בו, בכלל, שימוש? אם הנוהל הזה היה כה יעיל, אין ספק שהוא היה משתרש ומחזיק מעמד עד עצם היום הזה. עצם דחיקתו של נוהל זה לקרן זוית, כאבן שאין לה הופכין, מראה עד כמה נוהל זה, בכל הכבוד הראוי, אינו מוצלח. כנגזרת מכך, נוהל זה גם ממילא אינו ישים ואינו מופעל לצורכי יומיום שוטפים.
לקבוע שעות דיון למתדיינים
במקום להקים ועדות, להקהיל קהילות ולאסוף אסיפות, תוך הפרחת סיסמאות בומבסטיות - בכל הכבוד הראוי - ש
אין מאחוריהן ולא כלום, מציע אני להתחיל בדבר פשוט, מינורי וקל - קל עד מאוד ליישום. כוונתי לקביעת שעות הדיון למתדיינים. למה מה שיעיל בבתי-חולים, במרפאות ולאחרונה הונהג גם בלשכות ההוצאה לפועל - לא ייושם גם באולמות בתי-המשפט? מדוע לזמן שנים-עשר בעלי-דין לאותה שעה, לשעה 08:30? למה להפוך שנים-עשר עורכי ועורכות-דין ל"
שפוטים" ממורמרים של המערכת שעה שהם נאלצים להיות סטטיסטים בוויכוח בין שניים מחבריהם שזומנו כמוהם לשעה 08:30 ובלי שום טעם וסיבה נקבע עניינם לדיון ולשמיעה בפני שופט או שופטת לפניהם.
למה לא לנצל את הזמן השיפוטי הקצוב בין השעה 08:30 לשעה 11:00 ובין השעה 11:30, באופן יעיל יותר? למה לא להקצות את החלק הראשון של היום ל"
פלחים" של 15 דקות של קדמי-משפט,
כך שיישמעו 11 קדמי-משפט, בנוכחות של 22 עורכי-דין ב"פלחים" אלה, עד שעה 11:00? למה לא לנצל את המחצית השנייה לשמיעת הוכחות בשניים או בשלושה תיקים תוך הקצאת שעה לערך לכל תיק הוכחות, תוך קביעת השלמה שבוע או שבועיים ימים לאחר מכן? אין צורך בשמיעת משפטים מיום ליום. יש לאפשר לעורכי-הדין מרווח בן 14 יום,
לפחות, בין ישיבת הוכחות אחת לשנייה.
זו רק דוגמה אחת, טיפת מים אחת, מכלל טיפות המים המצויות בים הגדול. בטוחני ומובטחני, כי מי מהקוראים רשימה זו והינם עורכי-דין, עורכות-דין, שעיסוקם בתחום ההופעות בבתי-משפט, בעלי רעיונות רבים לקידום היעילות וחיסול הסחבת בבתי-המשפט. כל אחת וכל אחד מכם, מוזמן לעשות שימוש בתגוביות בשולי רשימה זו ולהציע הצעות ייעול לקידום, ייעול ושיפור השירות וחיסול הסחבת בבתי-המשפט.
