וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי

האם לא חלפה בכם המחשבה ושאלה חשובה: מה רוצה מאתנו אותו קרי? אני חושב על כך רבות. זה מזכיר לי פסוק ידוע: "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי, וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי; וְהָלַכְתִּי אַף אָנִי עִמָּכֶם בקֶרִי, וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אֲנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" או דומה לו: "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם".

וכך נזכרתי גם בדברי הרמב"ם, הרופא הגדול והדגול, הנשר הגדול, בעל היד החזקה: "מצות עשה מן התורה, לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם - והרעותם, בחצוצרות" (במדבר י ט) - כלומר, כל דבר שיצר לכם, כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה, דרך מדרכי התשובה הוא: שבזמן שתבוא צרה ויזעקו לה ויריעו, יידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הרע להן, ככתוב "עוונותיכם הטו אלה" (ירמיהו ה כה) לכם, וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.

אבל אם לא יזעקו, ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית - הרי זו דרך אכזריות, וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, והלכתם עימי בקרי - והלכתי עימכם, בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו - אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי." (רמב"ם, הלכות תעניות פרק א).

כלומר, על-פי מה שליבי לוחש לי, אותו קרי, שמו רומז לאותו קרי המוזכר בפסוקים, והוא הנהפך לנו לחמת קרי. ומדוע? כי אנחנו איננו פועלים בדרך החיים הטובה בה ההשגחה העליונה רוצה שנפעל. ועליי כעת מוטל נטל האיפיון מהי אותה דרך בה אנו הולכים - וזו המובילה אותנו לעבר חמת קרי.

ובכן, כל מה שנותר הוא לפקוח את עינינו: מכת מדינה - נערים עם סכינים. בכל יום נדקר אדם אחד לפחות. בכל שבוע נדקר קטין אחד לפחות. שיעור העוני בישראל - השני בגובהו במדינות ה - OECD (ארגון המדינות המפותחות). כ-20% מהעבירות המבוצעות בישראל מתבצעות על-ידי קטינים. כ-60% מתיקי עבירות מין נגד קטינים נסגרים. עברייני מין מסתובבים בחופשי בזמן שלקטינים נהרסו החיים. מורה לספורט ממודיעין חשוד כי צילם תלמידות בעת שהתלבשו. אחד מכל חמישה ישראלים - עני. למרות שיעור העוני ואי השוויון הגבוה - הם עדיין אינם נתפסים כאיום של ממש. בישראל קיימים פערי ענק בהכנסות. חלקם של שני העשירונים העליונים בהכנסה הלאומית מגיע ל-44.7%, לעומת 6% בלבד של שני העשירונים הנמוכים. שכרם החודשי הממוצע של מנכ"לי החברות הנכללות במדד ת"א 100 בשנת 2012 עמד על 376.6 אלף שקל בחודש - פי 42 מהשכר הממוצע במשק ופי 90 משכר המינימום.

שורה תחתונה: החברה הישראלית הינה חברה תחרותית, הישגית, ואיזהו גיבור בה? זה שאינו כובש את יצרו. זוהי חברה של ריק קיומי. היעדר משמעות. אובדן המשמעות לחיים הוא ריק קיומי. ומזה אנו לומדים מהו המענה: לעשות תשובה. כלומר, להפוך את היוצרות, מחברה הישגית חומרית, לחברה ערכית רוחנית. כולנו נקראים לכך: חרדים וחילונים, דתיים ורוחניים, ספרדים ואשכנזים, גברים ונשים, עניים ועשירים, רווקים מושבעים ומשפחות ברוכות ילדים. להעלות על נס את מופת גיא אלמליח, תלמיד כיתה י"ב בתיכון הצבי בנתיבות, שתרם אלף שעות התנדבות בשנה, למען הציבור. בד-בבד, להפסיק את השתתפותנו בחגיגת הכלום הגדולה, המכונה תוכניות ריאליטי. להתנזר מערוצי תקשורת ומחינוך שאינו חינוך, שהופכים את החברה שלנו לחזירות קפיטליסטית חומרנית תאוותנית חסר מעצורים.

לא זאת בלבד, אלא שאנו נמצאים בסחרור מסוכן. אנו מאבדים משילות בארץ ישראל, במדינת ישראל, ובחינוך והתרבות הישראלית. אנו מחלקים את הארץ לכל המרבה בטרור. אנו מקימים ערים פירטיות למסתננים, לבדואים, לערבים, ולכל מי שפולש אלינו וכובש אותנו בכוח ואלימות מילולית ופיסית. אנו מגרשים יהודים חלוצים המתיישבים בליבה של הארץ ועל ההרים, בארץ התנ"ך ובמקומות שקנינו בדם, יזע, דמעות ומעות. זה לא ברור אם כך? עלינו לחזור ולהיות שלחיות כעם התנ"ך והתלמוד עם שולחן ערוך ומשנה תורה. הגיע הזמן להיות מה שנבראנו להיות: ממלכת כהנים וגוי קדוש עם מלך מבית דוד.