לבחור בדורנר או בשכטמן

יש משום משב-רוח רענן במועמדותה של השופטת העליונה בדימוס, דליה דורנר, לכהונת נשיא המדינה. בצד מועמדותו האלטרנטיבית של המדען, חתן פרס נובל, פרופ' דן שכטמן, שאינה נופלת ממנה - יש למשב הרוח הזה גם קונוטציה מוסרית וערכית שאין לזלזל בה.

זו באה לידי ביטוי בהתייצבותם של שני מועמדים שאינם נגועים בחיידק הפוליטי, אל מול רשימה אינפלציונית, אפורה ומייגעת מדי של מועמדים-פוליטיקאים, הזוכים בציבור, לכל היותר, ליחס של "כבדהו וחשדהו".

לעומת שלל המאכערים, הצצים חדשים לבקרים ברשימה - חפים השופטת והמדען מכל רבב פוליטי. הדברים אמורים בשתי דמויות אצילות, שהפרספקטיבה שלהם על מדינת ישראל נקייה ורחבה לאין שיעור מזו של מתחריהם לתפקיד, שבהכרח גם מתגמדים בשל כך לעומתם של השניים.

סמל ניטרליות

הדעת נותנת שהתווית הפוליטית אינה לשבחו של מי שרואה עצמו מועמד לנשיאות. אחרי ככלות הכל אמור הנשיא לשמש כסמל וכמופת של ניטרליות בלתי-משוחדת. אז נכון שבהבדל מכל שאר המועמדים - אין דורנר ושכטמן נגועים בחיידק הפוליטיקה ובתור שכאלה קלושים, אומנם, סיכוייהם להיבחר, אלא אם כן יתעלו נבחרי העם על עצמם ויסכינו לבחור במי שאינו נמנה עם ה"קליקה" שלהם. לכך דרושה, כמובן, אצילות-נפש רבה וויתור על דפוסים ישנים.

אופציה אחרת לשינוי המצב היא בחירת הנשיא על-ידי העם בעצמו בחירתם בעבר של שני מדענים דגולים כחיים ויצמן ואפרים קציר לכהונת הנשיא היא אכן הוכחה שאפשר בהחלט גם אחרת. סיום הקדנציה הנוכחית של שמעון פרס הוא, לפיכך, הזדמנות נאותה מאין כמותה לסתימת הגולל על כהונה בעלת קונוטציה פוליטית.

פריצת-דרך

לזכותו של פרופ' שכטמן ייאמר, שהצליח לחולל בתגליותיו מהפכה של ממש ושקולו נשמע כקול איש-בשורה, העשוי לייצג את מדינתו בכבוד הראוי לה. כמוהו גם השופטת-בדימוס, דליה דורנר, ששמה יצא לפניה כמי שדבקה במיוחד בזכויות האדם וכמי שידועה במאבקה חסר הפשרות למען חופש הביטוי. על אלה מתווספת אפשרות בחירתה של אישה נחשונית כפורצת-דרך לתפקיד שהיה עד-כה רק נחלת הגברים. כך או אחרת ברור למדי, שתמיכה באחד מן השניים תהיה הבחירה הרצויה ביותר.