|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שופטים לא צריכים להיות בוועדה למינוי שופטים. אבל יותר מזה אין מקום שמינויים לביהמ"ש העליון יהיה בהסכמת שופטיו
|
|
אהרון ברק [צילום: כפיר בולוטין]
|
|
|
|
|
"אנחנו משפחה ולא מצרפים מישהו למשפחה ללא הסכמתה". כך הסביר אהרן ברק כשהיה נשיא ביהמ"ש העליון, את דרישתו שמינויים לביהמ"ש העליון, ייעשו בהסכמת שופטיו. בעקבות דרישתו תוקן החוק, והיום נדרשת הסכמה של רוב מכריע של חברי ועדת המינוים למינוי שופט לביהמ"ש עליון. הואיל והוועדה מורכבת בין היתר מ-3 שופטים של ביהמ"ש העליון, המשמעות היא שלא ניתן למנות שופט לבית משפט זה ללא הסכמת שופטי ביהמ"ש העליון שחברים בועדה. מדובר בבכיה לדורות. לדעתי שופטים לא צריכים בכלל להיות בוועדה למינוי שופטים. אבל יותר מזה אין מקום שמינויים לביהמ"ש העליון יהיה בהסכמת שופטיו. מטבע הדברים שופט שנתונה לו סמכות בחירה, יבחר שופט שקרוב לו בדעותיו. מתן הזכות לשופטים לקבוע מי יהיו חבריהם לכס המשפט, יוצר אחידות לא בריאה בביהמ"ש העליון. מספרים שנכתבו על ביהמ"ש העליון עולה שנעשים שם ניסיונות להגיע לאחידות דעים בפסקי דין. מדובר בנסיונות אגרסיביים שמלווים באלימות מילולית. יכול להיות שבעקבות התיקון לחוק הצטמצמו המחלוקות. כשבוחרים שופט שהוא "בצלמנו וכדמותנו" הסיכוי שהוא יחשוב בצורה אחרת מאלה שבחרו בו הוא קטן. אבל זה לא צריך להיות כך. ככל שמגוון הדעות יהיה גדול יותר, הסיכוי לעשיית צדק יגדל. למותר לציין ששופטי ביהמ"ש העליון אינם משפחה וביהמ"ש העליון איננו עסק משפחתי. זהו מוסד ששייך לציבור ושופטיו חייבים לגלות נאמנות לציבור ולא אחד לשני, כמו במשפחה. לכן דימוייו של ברק לא היו במקום, והשפיעו לרעה על הליך בחירת השופטים. |
| תאריך:
|
02/05/2014
|
|
|
עודכן:
|
02/05/2014
|
|
יוסף פנדריך
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שכתב בעל המאמר.
|
2/05/14 21:29
|
|
|
|
2
|
|
אזרח פרייר שמשלם
|
3/05/14 06:34
|
|
|
|
3
|
|
צרצר
|
3/05/14 10:48
|
|
|
|
4
|
|
ישראל בר-ניר
|
4/05/14 00:40
|
|
|
|
5
|
|
אהרון שחר
|
6/05/14 19:03
|
|
|
|
6
|
|
סהר שוקר
|
10/05/14 21:37
|
|
משפט הולילנד - נחצו כל הקווים האדומים  ארגוני זכויות האדם או ארגונים פוליטיים? הקץ למוסד הנשיאות בני דון יחיא - עו"ד ועוד ולקינוח על חוד הלשון
|
|
|
|
|
באחד מערבי השבוע שעבר שודרה בערוץ טלוויזיה צרפתי תוכנית תיעודית על אן סינקלר וראיון איתה. כיום, היא עיתונאית בכירה ביותר בתקשורת הצרפתית ובעבר כוכבת טלוויזיה, שלרוע מזלה ולא באשמתה התפרסמה עקב מעללי בעלה לשעבר - דומיניק שטראוס-קאהן.
|
|
|
|
|
כל מי שיצא לו ללמוד שיעור בנושאים הלכתיים מפי מגיד שיעור ליטאי, בוודאי שם לב למאמץ האינטלקטואלי שמושקע בהבהרת מלים או חצאי משפטים בדברי הרמב"ם, שנראים לכאורה מיותרים או סותרים. שהרי כלל ברזל הוא, שהרמב"ם, שכתב את משנה תורה בעברית, דיקדק "עד לאלפית המילימטר" בדבריו. ואם נדמה לך, ר' יהודי, שמשפט או מילה פלונית מיותרים או סותרים, חזקה שהליקוי אצלך, לא אצל הרמב"ם. עליך הלומד להעמיק ולחפור, להתפלפל ולחדד, לחטט ולחקור, לנתח ולצלול – וסופך שתמצא שדברי הרמב"ם נכוחים עד לתג האחרון.
|
|
|
|
|
במסגרת כתיבת הבוסר בשנות ה 50 של המאה העשרים, כתבתי כמה סיפורים קצרים, באנגלית, ביניהם סיפור שנקרא "לוחמי האתמול". Fighters for yesterday. זה סיפורו (כיומן) של מפקד יחידה אשר רוב אנשיה במלחמת העצמאות היו שרידי שואה. החומר האנושי של הלוחמים הוא מחוספס מאוד, לעתים הופעתם המרושלת ומוזרה, העור החיוור שלהם לא רגיל לשמש המזרח תיכונית,והופך את פניה לאדום לוהט. דמותם תפורה בחוטים גסים. הם "לא שייכים". אנשים שאין להם מה לאבד, זולת הזיכרון שלהם. ואת זה הם מוכנים לאבד ברצון. אין להם גם משפחה בארץ. אם ישנה, במקרים חריגים, אישה טרייה שאותה נשא החייל לפני בואו לארץ, או במחנה מעצר בקפריסין, זאת מלאה טענות על שבעלה לא הצליח לקפוץ הביתה מאז בואו, כאשר שונע ישר מן הספינה לחזית. השפה שלהם היא ברובה יידיש, וקצת רוסית של הפרטיזנים, גם הקללות העסיסיות שהם מפזרים, כמו "יובּט טוויוּ מאטש"' מקור רוסי, או "געי אין דער ערד אראיין"- ביידיש, ועוד כאלה פנינים, שיורים יחד עם כדורי הרובה הצ'כי או מקלע הסטן האנגלי. את עברם הנורא שהם נושאים בנפשם כמטען כבד, הם מפרקים על האויב החדש - הערבים "ממלא מקומם" של הנאצים. כול ערבי שהם יורים הוא ס.ס. הם ממשיכים את המלחמה- מלחמת האתמול. בין הפצועים יש כאלה שהיה צורך לקטוע יד או רגל, כשהם נתבשרו על-ידי הסגל הרפואי שלמזלם לא היה צריך לקטוע גם את האבר הזוגי, או שנותרה להם עין תקינה, הם מספרים את הבדיחה כי "הניתוח הצליח, רק כרתו את הרגל הבריאה". רק אז, בבתי החולים, כשהם שוכבים חסרי אונים, הם מתחילים לתהות, איך הגיעו לכול זה. ספור לא מלבב. הוא נכתב על-ידי צעיר חובב סיפורת ודווקא בשפה האנגלית שאותה אמצתי כלשון שנייה אחרי העברית. זה היה בתקופת היותי שליח לתנועת הנוער- "יהודה הצעיר - הנוער הציוני" - בארה"ב, במסגרת טרילוגיה של סיפורים קצרים שקשורים לתקופה של הקמת המדינה.
|
|
|
|
|
- "אבי יסר אתכם בשוטים ואני איסר אתכם בעקרבים" - (מלאכים א, יב, 11)
|
|
|
|
|
