אין כמו נשות ישראל

ביום עצמאות הזה התרגשתי מאוד כאשר ראיתי את הטקס בהר הרצל.כמדי שנה הטקס הינו בעל דפוס קבוע אלא שהפעם כל מדליקי המשואות היו נשים. תמיד הנשים נבלעו בין מדליקי המשואות האחרים מבלי שקיבלו את היחודיות שלהן הן ראויות.

היה זה רעיון מבריק מצד שרת התרבות והספורט לימור ליבנת שהפעם כל המציגות תייהינה נשים מכל הגילים ומכל רבדי העם. אומנם חסרה לי לפחות אישה אחת שתייצג את ההתישבות העובדת אולם זה לא הורגש בין שאר המדליקות. ההרכב של המדליקות הפגיש חדש וישן, חדשני ושמרני, עכשווי ועתידי, מדעי ומעשי, כל מה שנפשך תבקש.

אכן כרמלה מנשה שהיא, הייתי אומר, האימא של החיילים במצוקה פתחה את הטקס וקבלה הכרה לאומית לפועלה החשוב. מאידך מרים זוהר, שחקנית מזה כ,50 שנה, ניצולת שואה שיצאה מהמדורות ומגיא ההריגה על-מנת לבוא ולשחק על במות ישראל דבר שהיא עושה בכשרון וברגש רב.

בין הספורטאיות בלטה דווקא הפרלימפית פסקל ברקוביץ שאבדה את שתי רגליה בתאונת רכבת אבל לא אבדה את הרצון לחיות ולהצליח התגייסה לצהל ולאחר מזאת עסקה בספורט והביאה לנו השגים בלתי רגילים.

מלחמה בלתי נגמרת

גאולה כהן הוותיקה הביאה את הניחוח של כוח הרצון מימי בראשית המדינה, כאשר היה צריך להלחם בכמה חזיתות על-מנת להביא לנצחון במלחמה הבלתי נגמרת מאז ועד היום. מקסין פסברג הדגימה כיצד אישה יכולה למלא את אחד התפקידים המרכזיים במשק כאשר היא לא יועדה לכך מראש, אבל כמה צניעות יש באשה הזו כאשר משווים אותה לאשה אחרת שהופיעה אצל אילנה דיין, רקפת עמינח רוסק בהופעה שחצנית וכוחנית ולכן כל כך היה נחמד לראות אותה.

ואי-אפשר בלי הינדייה סלימאן ערביה תוצרת הארץ שהקימה מיזם מיוחד לסיוע וטיפוח נשים ערביות. ומהצד שכנגד הרבנית עדינה בר שלום שהקימה מכללות לנשים החרדיות והראתה שגם אצל החרדים יש צמאון לדעת דברים מעבר לתורה, וגדולי הדור שלהם במקום לעודד אותם מנסים לשמר את הבורות כשרק עולם התורה הוא המחייב.

יכולתי להמשיך עם בליינש זבדיה שעלתה מאתיופיה למדה והגיעה לשם שנית והפעם כשגרירת ישראל באתיופיה, אולם אי-אפשר שלא להזכיר ולהוקיר את מרים פרץ ששכלה שני בנים לוחמים אולם מסרבת להכנע ולא אומרת לרגע שקורבנה היה לשווא (כמו רבים אחרים). נהפוך הוא היא ממשיכה ומחנכת דורות של ילדים צעירים ללכת בדרך הנתינה למען מדינת ישראל.

אין ספק זה היה טקס מרגש ומעורר מחשבות איזה נשים מופלאות יש במדינת ישראל וחבל שלא נותנים להן יותר במה ולא רק ביום העצמאות.