בגידת התקשורת (בחלקה)

אלו ימים בהם, לדעתי, ניתן להאשים בבגידה את חלק מהתקשורת, חלק מהעיתונאים וחלק מהעורכים. בגידה במקצוע העיתונות, בגידה בשארית האמון שהציבור עוד נותן בהם. מדוע ולמה? כי הם באו והאשימו שופט בישראל, וחרפו וגדפו אותו, על שכינה את אולמרט ושאר נאשמי הולילנד בשם בוגדים ואת מעשיהם בשם בגידה. לא ייתכן כדבר הזה הם כתבו וצעקו ממש כמקהלה מתואמת ונימקו: ראשית, בגידה היא העבירה החמורה ביותר בספר החוקים, העבירה היחידה שדינה הוא מוות; שנית, מאז קראו לרבין בוגד, לא נשמעה יותר במחוזותינו המילה החמורה הזאת. אם יש ספין תקשורתי מכוער, כל כך לא נכון הגובל ממש בדברי נבלה, הרי שלפנינו דוגמה חיה. כל אחד, ולמען הדיוק כמעט כל אחד, הבין בברור מדברי השופט כי כוונת דבריו אינה כלל וכלל למעשה בגידה במולדת, אלה בגידה במובן אחר לגמרי.

המשמעות הכי ראשונית של הפועל בגד (ומכאן בוגד ובגידה) הוא למעול באמון, להפר אמון, בין אם האמון הזה נעוץ בחוזה או שלא בחוזה, לפעול נגד חברים. בתנ"ך מופיעה המילה הזאת כמעט תמיד בהקשר של הפרת הברית בין אלוהים לעמו, או בין אדם לחברו. איך נאמר בספר משלי: "שן רועה (כלומר מתנדנדת) ורגל מועדת, מבטח בוגד ביום צרה". אכן שולה זקן בגדה באדונה אולמרט (לפי דנטה ב"קומדיה האלוהית", העונש בגיהינום לבוגד באדונו הוא החמור ביותר) ואולמרט בגד באמון הציבור, ובמובן זה הוא בוגד . שופט בית המשפט העליון, חיים כהן, מהגדולים שקמו למערכת המשפט שלנו, כתב בפסק הדין במשפט מיכאל צור ב-1975: "אני חש כאב צורב בליבי על מדינה אומללה זו שנמכרת על-ידי בוגדיה בעד בצע כסף".

באים חכמולוגי יחצ"נות ואומרים לנו כי המילה בגידה מעוררת אסוציאציה של בגידה במולדת. יכול מאוד להיות שאצל חלק מהאנשים זה כך, אבל תמיד זה יהיה תלוי בקונטקסט, בנסיבות. משפט הולילנד לא עסק בענייני ביטחון, אלא בענייני שוחד ושחיתות, ולכן לא הייתה כאן כלל וכלל אסוציאציה של בגידה במולדת. אבל לא רק זאת, המילה בגידה בדרך כלל, ושוב מאוד תלוי בנסיבות מעוררת אסוציאציה של בגידת מין במינו. זאת אכן המשמעות השנייה של הפועל בגד. רק המשמעות השלישית היא של בגידה במולדת.

מה כל כך מכוער ונבזי בספין הזה שהפך לדגל, לסיסמת הקרב התקשורתית למען אולמרט? ההשוואה שנעשתה כאן בין שופט בישראל לבין רוצח רבין, לבין כל הסהרורים שראו במעשי רבין בגידה. ואם זו ההשוואה, הרי אולמרט הוא כרבין! ואתה עומד נדהם מול שטף דברי הנאצה שהוטחו בשופט רוזן, לקרוא ולא להאמין. פרשן בכיר אחד כותב הדברים הבאים: "אפשר לתמוה, ואולי אפילו יותר מזה, על סגנונו המתלהם של השופט, על האוברקיל (יתר הריגה בעברית ) המטורף שלו, על התחושה הטורדנית שהוא נהנה מכל הסיפור הזה ומנסה להיבנות על הגופות שנערמות מולו".

ואחר, גם הוא בבכירים בעיתונו, קובל: "יוהרה היא החטא שבו חטא אתמול השופט דוד רוזן. ממרום כיסאו הוא התנהג כמי שמוכה בשיכרון כוח, המאמין כי שום דבר לא עומד בפניו". מה הם לא אמרו וכתבו עוד על שופט בישראל, שכאשר החל המשפט רק ידעו להלל אותו ולתלות בו את תקוותם המובנת שיזכה את חביבם: שהוא פופוליסט, שהוא לא אוהב את אולמרט, הוא בכלל שונא אותו, הוא לא יודע מה היא ספקנות, וצריך לרחם על אזרחי ישראל המסכנים שעלולים להישפט בפני שופט שפוסק ללא ראיות ועל-פי הגיונו.

אין מקום, לדעתי, אלא להאשים את הכותבים בבגידה בקהל הקוראים שלהם, בבגידה בערך הכבוד למשפט הישראלי, גם אם אינו עונה בהכרעותיו המשפטיות על המאוויים שלהם. מי יודע מה יחליט בית המשפט העליון בסופו של יום? איני רוצה לנחש אך ברור לי כי אם יפסוק נגד אולמרט, כי אז תקשורת מקורביו תתגולל עליו ותזעק כי פסו אמונים בישראל, ואם יהיה להפך, אזי ידרשו מהשופט רוזן להתאבד!

ועוד הערה קטנה. חושבני שניתן להכניס לספר השיאים של גינס את הקטע הבא המתאר בלשון ציורית של אורוול את כל חטא השוחד והשחיתות שבהם הואשם אולמרט: "האיש שאהב את החיים הטובים, כל כך אהב עד שנגס מהם יותר מדי". לא המצאה שלי. כך היה כתוב ועוד בכותרת משנה. או אותו פרשן השואל בכובד ראש כיצד זה הגענו למצב האומלל הזה שבו נשיא יושב בכלא וראש ממשלה נשלח לכלא, ומשיב שזה כנראה בגלל שמשהו פגום בשיטת הממשל שלנו. מה להגיד? לספר הבדיחה והחידוד!