המניע לרצח על חילול כבוד המשפחה

האם מצוות האיסלאם בדבר "הקנאה המגוננת" ממלאת תפקיד ברצח על כבוד המשפחה? ארגונים ושתדלנים מוסלמיים בקנדה שוללים באופן עקבי ותקיף כל קשר בין האיסלאם לבין האלימות בתוך המשפחה המגיע לעיתים למעשי רצח.

המועצה הלאומית של המוסלמים הקנדים (NCCM), ארגון לובי מוסלמי שהוקם בשנת 2000 ובעבר נקרא CAIR-CAN פרסם (1.4.2014) הודעה לתקשורת הנושאת את הכותרת: "אל תפרידו את 'פשעי הכבוד' משאר מעשי האלימות נגד נשים". להלן ציטוט קטע מההודעה:

"הסרט הדוקומנטרי [Honour Diaries] מתיימר לחשוף את התקינות הפוליטית המשתקת, אשר מונעת מאיתנו להתמודד עם טרגדית זכויות האדם הבאה לידי ביטוי באלימות ממניעים של כבוד... אמת היא, שקיימים ביטויים של אלימות ממניעים של כבוד אשר שכיחים יותר במדינות מסוימות בעלות רוב מוסלמי, ואולם מקובלת ההנחה, כי לנוהג הזה אין כל בסיס בדת... האיסלאם, הדת אשר רבים ממעשים מתועבים אלה מיוחסים אליה בסרט Honour Diaries, מגנה בתוקף נוהג זה".

בהודעה קודמת לתקשורת (30.1.12) המתייחסת להרשעה בפרשת הרצח המרובע במשפחת שאפיה (האב, הבן והאישה השנייה הורשעו ברצח של האישה הראשונה ושלוש בנות), ארגון CAIR-CAN הדגיש כי "המוסלמים הקנדים מגנים באופן חד-משמעי את התפיסה לפיה 'רצח על כבוד המשפחה' או מעשי אלימות אחרים המבוצעים נגד מגדר כלשהו, וקובע שמדובר בפעולה המנוגדת לאיסלאם ולערכים הקנדיים".

במאמר דיעה, הנושא את הכותרת "חידלו מלהציק לאפגנים ולמוסלמים בדין פשעים שביצעה משפחת שאפיה (1.2.12), כותב הארון סידיקי (Haroon Siddiqui), לשעבר עורך העיתון "טורונטו סטאר", כי "למעשי הרצח על כבוד המשפחה, ובהם אלימות כלפי נשים, אין רקע דתי או תרבותי, אפילו בקנדה".

שימה ח'אן (Sheema Khan), בעלת טור בעיתון "גלוב אנד מייל" ולשעבר יו"ר של CAIR-CAN, כתבה את הדברים הבאים במאמר דיעה, שכותרתו "אנו יכולים לשים קץ למעשי רצח על כבוד המשפחה אך לא באמצעות סרטים שנערכו בידי קנאים אנטי מוסלמים": "הדת היא בעלת ברית נגד מעשי רצח על 'כבוד' המשפחה. חכמי דת מוסלמים (סונים ושיעים כאחד) גינו את הנוהג הזה. צריך להשמיע בקול רם את עמדתם כדי לסלק ספק כלשהו באשר לאופי הבלתי מוסרי של פשע זה. לחכמי דת אלה לגיטימציה גדולה הרבה יותר מאשר לתועמלנים אנטי מוסלמים מתייחסת למפיקי הסרט Honour Diaries".

"הקנאה המגוננת" באיסלאם

הספר "Fragile Vessels", פרי עטו של מוסטפא אל-ג'יבאלי, ואשר זמין ואף מומלץ לרכישה בחנויות ספרים איסלאמיות בטורונטו, משמש מדריך על בני זוג מוסלמים על-מנת לשפר את יחסי הזוגיות בהתאם להלכה האיסלאמית.

בספרו קובע ג'יבאלי, כי האישה חייבת לציית למנהיגות הטבעית של בעלה, ובמקרים של אי-ציות או מרידה בסמכותו, מותר לבעלה להפעיל נגדה כוח בתנאים מסוימים. עוד ציין, כי "בהתאם להתנהגותה האישה יכולה להיות מקור לכבוד או לביזיון עבור המשפחה כולה".

הבעל חייב לספק הגנה לאשתו, וכן הוא מצווה לחוש כלפיה "קנאה מגוננת". בעמודים 28-29 בספרו כתב ג'יבאלי את הדברים הבאים:

"הגנה

"ציווי חשוב החל על הבעל

"הביטחון הוא הדבר החשוב ביותר עבור בן האנוש. אדם זקוק לחוש ביטחון סביר כדי לתפקד באופן נורמלי ולבצע את המשימות השוטפות.

"האישה היא החלשה מבין בני הזוג והיא מחפשת למצוא הגנה אצל בעלה. אשר על כן, אחת המחויבויות החשובות ביותר של הבעל היא לספק הגנה לאישתו. זה חלק מהאחריות שלו כמנהיג של המשפחה:
"הגברים מופקדים על הנשים בתוקף כל אשר רומם בו אלוהים את אלה על אלה, ובתוקף הממון שיוציאו". (סורה הנשים, פרק 4, פסוק 34).

הפסוק מראה, כי אללה העניק מנהיגות (قوامة) לגבר, בזכות תכונות מסוימות אשר באופן טבעי מאפשרות לו לנהוג באחריות מעין זו. תכונה חשובה ביותר של המנהיג היא יכולתו להגן על ההולכים אחריו ולספק להם אווירה של ביטחון והרמוניה.
"ההגנה היא מונח כללי, אשר מכסה הגדרתו את ההיבטים הפיזיים, הרגשיים ואחרים של בן האנוש. הבעל חייב לשאוף להגן על אשתו בכל ההיבטים האלה...

"הקנאה המגוננת [غيرة]

"הבעל צריך להפגין קנאה מגוננת כלפי אישתו. הקנאה המגוננת היא הדאגה העצומה לרווחתה ולהיטות להגן עליה מפני כל דבר אשר עלול לפגוע בה, כמו למשל מגע, מילים או מבט מרושע.

"ואולם, הקנאה המגוננת אסור לה שתגיע לנקודה בה היא מפריעה וגורמת לחשד בה ללא סיבה, וגם אסור שהיא תתקיים מתוך כוונה למצוא בה [בהתנהגותה של האישה] טעויות אפשריות. ג'אבר בן עתיק [חברו של הנביא מוחמד] מסר, כי נביא אללה [מוחמד] אמר:

"אכן, קיים סוג של קנאה מגוננת שאללה אוהב וסוג אחר שאללה שונא. קנאה מגוננת שאללה אוהב היא זו המבוססת על חשד (מבוסס). וקנאה מגוננת שאללה שונא היא זו אשר מתקיימת ללא חשד (מבוסס).

"אדם ללא קנאה מגוננת נקרא דיות' (ديوث). הדיות' הוא אדם שאינו מבין שהוא צריך להגן או לחוש כבוד כלפי אישתו... הדיות' לא ייכנס לגן העדן."

הקנאה המגוננת מנקודת המבט של אימאם קנדי

השיח' סעיד ראג'ח (Said Rageah الشيخ سعيد راجح) התייחס באחד מהרצאותיו במרכז אבו הוריירה בטורונטו לאתגרים עימם מתמודדים בני זוג מוסלמים ביחסי הזוגיות, ולמשמעות המונח קנאה מגוננת באיסלאם. להלן קטעים מתוך הרצאתו:

"דבר נוסף שאיננו נוהגים לפיו הוא הקנאה המגוננת, אשר אנו זקוקים לה. אין לנו קנאה מגוננת כיום, אחיי לאמונה. אין עוד קנאה.

"משמעות הדברים, שאין לכם את אותה קנאה מגוננת, את הגבריות. השבח לאל. וכאשר אדם מביט לעבר אחותך או לעבר אישתך, והאח [בן המשפחה הקרוב] עובר במקום, מה אתה [כלומר בן המשפחה הקרוב] צריך לעשות? להכות אותו, נכון? ואולם, הוא [מגיב באומרו]: נו, טוב, איך אתה מרגיש? היא אחותי. הוא דיות' [כלומר, גבר שאינו מקיים את אחריותו לדאוג להגנה של אישתו/ אחותו ולשמור על כבודן]. אין הדבר מקובל...

"סיפרתי לכם את הסיפור לגבי הפסוק [בקוראן] והפסיקה לגבי גבר שמצא גבר אחר עם אישתו. מה הייתה הפסיקה מלכתחילה? הפסיקה הייתה: לך והבא ארבעה עדים... סעד בן עובאדה היה הגבר אשר התחתן, והמשפחה שלחה את אישתו [כשהיא רוכבת] על סוס, וכאשר היא ירדה מהסוס, מה הוא עשה? הוא נטל את הפיגיון שלו והרג את הסוס... הוא אמר: איש לא ישב במקום שאישתי ישבה עליו. לרמה כזו הגיעה הקנאה שלו. לא, לא, לא. תן לו [לסוס] לחיות. תן לסוס לחיות. לא. בדרכו שלא אללה. זה קרבן כשר ומיד. כלומר, רק המחשבה שחמש שנים מאוחר יותר גבר ישב על אותו מקום. הוא לא היה יכול לישון עם מחשבה זו והרג את הסוס.

"ואללה אמר בקוראן: לך ומצא ארבעה עדים אם אתה מוצא גבר עם אישתך. וסעד אמר... אתה מצפה שכאשר אמצא גבר עם אשתי אני אומר: היי חברים [אישתו והגבר הזר], הישארו במקום עד שאביא ארבעה עדים אם ירצה אללה. אל תלכו למקום כלשהו אחר. הוא אמר: הו שליח אללה [מוחמד], בעת בה אביא את העדים הם כבר יסיימו את עניינם. הפרשה תסתיים. העסק יגיע לסיומו. בסוג כזה של פעולה למה ניתן לצפות?

"הוא אמר: אני נשבע באללה, הו שליח אללה [מוחמד], אני נשבע באללה, אני אהרוג את שניהם בכת של החרב שלי. כלומר, הוא לא יבוא עם החוד של חרבו, אלא עם הכת, כדי שהם [אישתו והגבר הזר] ימותו לאט. כך הוא רצה להרוג אותם. חבריו של [הנביא מוחמד אמרו]: כיצד אתה יכול לומר זאת לשליח אללה [מוחמד], עליו השלום והברכה. שליח אללה [מוחמד] אמר: האם אתם מוטרדים מהקנאה של סעד. אני נשבע באללה, שאני קנאי יותר מסעד ואללה קנאי יותר ממני.

"אל-ערארי, בדואי, הלך עם אישתו, ואישתו הסתכלה לעבר גבר אחר, והוא הבחין בכך, ואמר: שובי למשפחתך. היא אמרה: זה היה רק מבט. והוא הקריא לה שורות משיר. הקשיבו. הוא אמר: אם זבוב נוחת על המזון שלי כאשר אני אוכל, ואני עדיין זקוק לאוכל, אמשוך את ידי מהאוכל, כיוון שזבוב נחת על האוכל שלי.

"כלומר, העניין חתום. איני מעוניין להביא את עצמי לנקודה בה אוכל משהו שזבוב נחת עליו. כאשר זבוב נחת על המזון ואני עדיין רוצה לאכול את המזון, [כלומר] אני אוהב אותם, אבל איני יכול לחיות עם המחשבה שאת הסתכלת במישהו אחר. איני יכול לעשות זאת. למרות שאני אוהב אותך, אני אלך נגד מה שאומר לי ליבי [אם לא אשלח אותך מעליי למשפחתך]. הוא אמר: האריות אינם שותים מהמים שהכלבים שתו מהם. האריות אינם שותים מאותו מקום שהכלבים שתו ממנו. איני יכול. וזה מה שנדרש.

"ואולם, אנו [במקרים כאלה] אומרים: זה בסדר, היא רק עובדת עם הגבר בחדר. נו, ברצינות, אלה החיים האח סעיד. מדוע אתם מתנהגים כמו ווהאבים?... נו, ברצינות. אל תהיה כל כך נוקשה. אני סומך על אישתי. אם אתה אומר לי שאני צריך להיות קנאי המשמעות היא שאיני בוטח בה. השבח לאל.

"מה אתם תעשו עם אח [גבר מוסלמי] כזה, אחיי לאמונה. אתה יוצא להליכה וחוזר לבד ועוזב אותה, אם ירצה אללה, כיוון שהוא אינו ראוי לחיות עוד כאדם מכובד. אשר על כן, אין זו הדרך בה צריך לנהוג [המוסלמי] המאמין".

השיח' סעיד ראג'ח נולד בסומליה ובסוף שנות השמונים עבר לצפון אמריקה. לראג'ח תואר ראשון בלימודים איסלאמיים ותואר שני בהלכה איסלאמית, והוא כיהן בשורה של תפקידים, ובהם מייסד מסגדHuda במונטריאול ומסגד Masjid Aya במרילנד, יועץ למגזין Muslim Youth וחבר ב-Aqsa Association.

הוא גם ייסד את Al Aqsa Association ו- Muslim Magazineושימש איש דת באוניברסיטת קלגרי והמכון הטכנולוגי של דרום אלברטה (SAIT). כיום הוא משמש אימאם של מסגד Abu Hurairah בטורונטו, יושב הראש של Journey of Faith Conference ומרצה ב-AlMaghrib Institute.