בשבוע החולף התמקד העניין הציבורי בשני נושאים: פרשת הלבנות ההון ודוח ששון על המאחזים. אמצעי התקשורת טיפלו בזאת בהרחבה יוצאת דופן וכך גם המערכת הפוליטית והמשפטית.
שני עניינים אלה אינם קשורים, כמובן, זה לזה. אחרי הכל, מה בין האוליגרכים יוצאי מדינות חבר העמים עם ההתיישבות בשטחים. מה שכן תואם הוא תרבות הצביעות שבה שוב לקו כל מגלגלי העיניים, אישים פוליטיים, עיתונאים, פרשנים ומשפטנים: פתאום, אחרי עשרות שנים, "מגלים" כולם שהוקמו מאחזים בלתי חוקיים על קרקעות של פלשתינים; פתאום, אחרי שימוש במיליארדים שהוזרמו לישראל בדרך לא דרך וסייעו בבניית הארץ, "מגלים" לנו שיהודים מזרימים/מבריחים מאות מיליוני דולרים לישראל. נתמקד להלן בפרשת המאחזים.
ראש הממשלה אריאל שרון הזמין דוח מהפרקליטה המוכרת מימיה הפחות טובים בפרקליטות, עו"ד טליה ששון. כתבתי "הזמין", מכיוון שלא היה קשה לצפות מראש מה תכתוב עו"ד ששון כאשר שרון, אדריכל ההתנחלויות, מזמין דוח כזה בעקבות לחץ אמריקני כבד. לא קשה לנחש ששרון ביקש מלכתחילה לייצור "מאזן אימה" מול המתנחלים המתנגדים ליישום תוכנית ההינתקות.
הדוח של עו"ד ששון מרשים בהיקפו. גם טיפולה בתקשורת היה מוצלח. ניתנת האמת להאמר: ששון הצליחה להוביל קמפיין מתוזמן עם אמצעי התקשורת הגדולים. בתחילה נעשה הדבר בדרך של הדלפות מצד גורמים שונים ולאחר מכן במסיבת עיתונאים. תוך ימים ספורים עלה בידה לייצור דעת קהל נגד המתנחלים. אלה מה? בשל הקמפיין המתוזמן "שכחו" באמצעי התקשורת ליתן ביטוי לפגמים החמורים שהובילו לדוח בנוסחו האמור, הנראה לי כל כך מגמתי:
- עו"ד ששון מציינת בדוח, וכך הצהירה גם במסיבת עיתונאים שערכה, כי היא נמנעה, בכוונה תחילה, מלהיפגש עם ראשי מועצת יש"ע (למרות בקשתם). היא נימקה זאת בלחץ זמן, כיוון שנדרשה להגיש את הדוח תוך שישה חודשים. ששון, בהגינותה היחסית (?) - אישרה כי לא ביררה עימם את החשדות/טענות נגדם. במקביל ציינה, כי היא נפגשה/ראיינה כ-100 אישים-פקידים.
למרות כל זאת, ששון לא נמנעה מכתיבת דוח רצוף קביעות חריפות והאשמות פליליות נגד המתנחלים. הדעת נותנת, כי ששון היתה נותנת להם לפחות את יומם. אם היתה עושה זאת, סביר להניח כי היא היתה מקבלת שפע של מסמכים שהיו מעידים כי חלק ניכר מהמאחזים עלו ברשות הממשלה, ואף בהסכמה שבשתיקה מצד המערכת המשפטית. העובדה שלא עשתה את המתחייב מכל עיתונאי מתחיל, קל וחומר מחוקר מיוחד ומי שממונה על-ידי ראש הממשלה לשם הכנת דוח עליו תתבסס הממשלה, מעידה לא רק על רשלנות, אלא על ניסיון חמור להטעות את הממשלה בממצאים מגמתיים שאינם בדוקים עד הסוף;
- עו"ד ששון הטיחה האשמות כוללניות וחמורות בשורה של אישים מן המערכת הפוליטית, לרבות בראשי ממשלה קודמים, שרים ופקידים בכירים. ואולם, למרות המידע שסביר שהוא מצוי ברשותה, היא נמנעה, משום מה, מהפניית זרקור לכל אותם גורמים במערכת המשפטית שהכשירו, אם במעשה ואם במחדל, את הקמת המאחזים על קרקעות של פלשתינים. עם אלה נמנים: היועץ המשפטי לממשלה (איש איש בתורו), פרקליט המדינה, פרקליטות המדינה שגוננה על ממשלות ישראל בעתירות שהגישו ערבים, ואפילו בית המשפט העליון שדחה עתירות הן מצד תנועת שלום עכשיו והן מצד ערבים, למרות שהובאו בפניו ראיות לכך כי המאחזים מוקמים על קרקע של ערבים.
- חוק התקציב המאושר בכנסת, מדי שנה, כולל תקציבים מיוחדים להקמה ואחזקת מאחזים והתנחלויות. הרשות המחוקקת, היא כנסת ישראל, מאשרת במשך עשרות שנים תקציבים אלה. הרשות המחוקקת היא המייצגת, כידוע, את העם-הריבון. הכיצד, אם כך, ניתן לומר על מה שהוקם באותם תקציבים, כאילו הוקם באופן בלתי חוקי?
- סוד גלוי הוא כי ממשלות ישראל הפעילו מערכות שונות כדי להתיישב בשטחים. זה היה האינטרס של המדינה. המתנחלים היו הכלים באמצעותם יישמו ממשלות ישראל מדיניות זו. בשונה מרמת הגולן, ביו"ש נמנעו ממשלות ישראל מלהחיל את ריבונות ישראל. מה שנותר, אפוא, הוא לבצע התיישבות זמנית כביכול, ולהופכה להתיישבות של קבע בחלוף הזמן. מדובר אפוא ב"שקרים לבנים" מצד ממשלות ישראל עצמן - שכוונו החוצה - ולא בהקמה של התנחלויות ללא הרשאה. אומנם נכון: עשרות מאחזים הכוללים כמה מבנים, כל אחד, הוקמו בתרמית מצד קיצונים וללא הרשאה כדין. במקרים מסויימים אף הוצאו במירמה מיליונים להקמה כביכול של מאחזים, בעוד שהכסף נילקח לכיסים פרטיים. בכל אלה צריך לטפל ולהעמיד דין את האחראים לכך. אלא שברור שלא בהם מדובר עכשיו.
בניגוד לרושם שמנסים לייצור אפילו במשרד ראש הממשלה, המתנחלים, ככלל, אינם פורעי חוק. יש בהם, כמובן, פורעי חוק, כמו בכל קבוצה אחרת בחברה הישראלית, אך כקבוצה אין "להפיל" עליהם את התיק הזה המכונה: התיישבות בלתי חוקית בשטחים. חברה המכבדת את עצמה, צריך שתיקח אחריות למה שנעשה מכוחה ואף ברשותה, ולא תעמיס את האחריות על אותם בודדים, כאילו הם-הם שסובבו בכחש את כל ממשלות ישראל ואת כל מערכות המשפט.
