מאזן הבוחן של המטכ"ל והרמטכ"ל, שבניגוד לדרג הפוליטי, אמורים להיות נבונים מקצועיים ויעילים, גרוע לא פחות!
לפחות מאז כהונתו של
דן חלוץ כרמטכ"ל, התרבו הסימנים שהמטכ"ל "הצבאי המקצועי" התאים את עצמו יותר ויותר, לרמת הדרג הפוליטי המתחלף הממונה עליו, לשיטות העבודה ולדפוסי החשיבה והפעולה הנפסדים של הפוליטיקאים.
תהליך ההתאמה הזה יצר, בצד הזלזול המתבקש בפוליטיקאים, "הזדקנות מחשבתית", חסך גובר בדחף לאתגור עצמי אינטלקטואלי ופחות מוטיבציה למקוריות צבאית. במילים אחרות "הבינוניות במיטבה"!
המטכ"ל הפך למשאת נפש בת-ההשגה לקצינים מקודמים על-פי קשריהם השתיכותם ונאמנותם. ניכר מחסור בשיטתיות במטכ"ל, והמטכ"ל מאמין פחות בתועלת בפתרונות צבאיים התקפיים כי הם לא יהפכו למנופים שינוצלו ליוזמות מדיניות. ישנה נטייה גוברת "לטרנדים" של פתוחים טכנולוגיים הגנתיים, בעיקר כשהם מעודדים על-ידי דרגים פוליטיים מתקצבים, והתישרות עם עמדתם, למרות ששיקוליהם לעיתים קרובות זרים ובלתי מקצועיים.
משרד יחסי ציבור
כדי להתמודד מול הדרגים הפוליטיים הכוחניים האלה, המטכ"ל הפך פאסיבי. הוא ממעט להציע יוזמות ולהציג פתרונות בעיקר כאלה שיש בהם סיכונים, "כדי לא להסתבך". המטכ"ל מעדיף להמתין שהדרג המדיני פוליטי ינחה אותו, הוא תובע לקבל "הוראות ברורות" הוא עושה כל שביכולתו לשמור שהאחריות להסתבכות או לכשלון לא טיפול עליו.
המטכ"ל הזה כקודמיו, מאופיין "בראשים קטנים "ומכוס"תחים", צנועים וצייתנים לדרג המדיני. בהכירו בעובדה, שהדרג המדיני הממונה חסר יכולת לייצר אסטרטגיה מדינית לטווח ארוך, ומתמקד באלתור מענים ליוזמות של אחרים, שנופלות מבחוץ, בהכירו במציאות הפוליטית השבירה, שמחלישה את היכולת לעמידה בלחצים, נמנע המטכ"ל במכוון מהכנת חלופות התקפיות, ומתמקד בחלופות הגנתיות שעליהן אפשרי יותר לדרג הפוליטי להכריע.
לעומת זה התעצמה במטכ"ל החשיבה היחצנ"ית! כי מטכ"ל שלא "שש אלי קרב" עלול להיות חשוד ומואשם בתבוסתנות! ולצורך זה מותרים קשרי גומלין עם כתבים ופרשנים משפיעים, סקירות צלומי הרמטכ"ל וקצינים מתפרסמים על בסיס יומי ולצורך זה גויסה הדוברות של צה"ל שהפכה קודם לכל, למשרד יחסי הציבור של הרמטכ"ל והמטכ"ל.
כל זה התבטא היטב ולא לטובה, באופן שבו תפקד הצבא, החל מהצתת הניצוץ שלשת החטופים, ולאורך כל התבערה הגדולה של מבצע "צוק איתן" ועד להנמכתה לרמת "גחלים לוחשות".
פתרונות טכנולוגיים
לאחר חשיפתה המקרית של המנהרה התקיפה העמוקה והמדופנת הראשונה, במרס בסמוך לעין השלושה, התבקשה מסקנת מטכ"ל, שלחמאס יש מענה טקטי "לנוהל חניבעל", מבחינת שמירה המנהרה מקריסה ושמירה על חיי חוטפים ונחטפים.
זאת הייתה בפרוש נורת אזהרה בוהקת לסכנת חטיפות ברמה מיידית מצד החמאס, ולסיכון הממשי המיידי לחדירות קומנדו בעורף הצבא, בסגנון
גלעד שליט.
המטכ"ל, במקום להסיק מסקנות צבאיות מיידיות, פשוטות וטקטיות, שעיקרן הערכות לתגובה מהירה למניעה או סיקול. מסתער עוד יותר במה שנחשב "לטרנדי", יצירת הפתרונות הטכנולוגיים (שאולי היום כבר לא יזדקקו להם...).
בשלושת החודשים (ממרס ועד יולי) היה נכון לתכנן בעוטף עזה הערכה קרבית מסודרת לציד מהיר ויעיל של חוליות קומנדו כאשר יצוצו מהפירים הנסתרים ולטיפול מידי במנהרות שיחשפו והשתלטות עליהן מתוך שטח ישראל.
נקודות תורפה
האם נשקלה אפשרות לשמר מנהרות, הרי עדיף ואפשרי לשלוט בהן למלכד אותן, ולהפוך את המנהרות לאיום נגדי!
את זה צריך וניתן היה לארגן כתוכנית מטכ"לית למענה מוכן מידי וקבוע, כתשובה מוכנה לאיום המנהרות, כבר באפריל ולכל עוטף עזה! אם זה היה מוכן וידוע, זה היה מונע את ההיסטריה שנוצרה שגררה אלתור מבצע הכניסה להריסת המנהרות.
לאחר שנתניהו ביטל את שחרור מנת האסירים הרביעית, היה צ"ל ברור שמזנקת למעלה רמת המוטיבציה של החמאס לחטיפות של חיילים או של יהודים! שוב מתבקשת מסקנה והחלטת מטכ"ל מיידית, ושוב "לא סקסית": לבחון את נקודות התורפה, לאסור או להגביל משמעותית ולפקח על הנסיעות בטרמפים של יהודים ביו"ש. כולל הערכות וכוננות ותרגולים, להתרעות ולתגובות מהירות במקרה אמת. אך המטכ"ל "שמן שבע" ועייף מיח"צ, יטען שזה הג'וב של המשטרה! וינמנם בשמירה על מי מנוחותיו...
לעומת זה, כאשר מתגלית החטיפה באחור קריטי של שמונה שעות! ומתברר שהיה מחדל ברור, ממהר המטכ"ל להגיב ובאופן מופרז ביותר, היסטרי! בזבזני! לא מקצועי ובלתי יעיל, שכמובן כבר אינו משיג תוצאות. והרב משקולים זרים של יח"צ לתדמית הבעייתית של המטכ"ל והצבא!
אלתור מהמותן
מבצע "שובו בנים" הפך להסתערות על כל אנשי ותשתיות החמאס ביו"ש! האם היה כאן ניצול הזדמנות? האם שקלו מראש המטכ"ל והשב"כ, ואתם המל"ל ברצינות את חיסול תשתית החמאס ביו"ש? האם הוכנה תוכנית לכך? האם הפעילו אותה כחלק חיוני באיתור החטופים או רק כנקמה והענשת חמאס על הצלחתם ולהשבת הכבוד האבוד של צה"ל? האם שקל המטכ"ל את המשמעות לטווח הארוך? כולל את הכליאה מחדש של משוחררי החמאס?... הרי ברור היה שזה גורם המידי לחידוש ירי הטילים של החמאס מעזה! להתלקחות ולהדרדרות למבצע "צוק איתן". האם כל "מבצע שובו בנים" לא היה עוד אלתור "מהמותן" למען יח"צ למטכ"ל ולדרג המדיני? "אלתור תוך כדי התקדמות", ללא כל מחשבה טקטית על המשמעויות ועל ההשלכות הצפויות מזה?... אחרי 70 הרוגים ו-600 פצועי "צוק איתן" "עדיף" לא לשאול!...
ההתנהלות האידיאולוגית פוליטית חסרת הפשרות והאכזרית של החמאס, גלויה וידועה לכל גורמי המחקר הביטחון והשלטון הערכות הצבאית של "אייז אדין אל קסאם" אף היא מוכרת למטכ"ל. אפילו על רוב המנהרות ידע המטכ"ל לטענתו.
עובדת דחיקתו הנוספת של ארגון החמאס אל הקיר, עקב חיסולו על-ידי צה"ל ביו"ש, אף היא, הייתה גלויה וברורה למטכ"ל.
המסקנה מתבקשת והכרחית: החמאס ירה טילים והרבה! תהיה התפוצצות! כי אין לחמאס חלופות אחרות כדי לשרוד.
הכרה מהאו"ם
צריך להניח עם כן, שלאחר הפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה, צריך להיות ברור, שאין ביכולתו של חיל האוויר לבדו, להכריע את צבא החמאס הדרוך, לגרום לו לנצור אשו ולהביא להפסקת טיווח מדינת ישראל בטילים.
צריך לקוות שהיה ידוע לפחות לרמטכ"ל, על רצונו הפוליטי טקטי של רה"מ, להשאיר את השלטון בעזה בידי החמאס, כנראה, כדי להקשות או למנוע מאבו מאזן להגשים את אסטרטגית הדיפלומטיה שלו, לקבל את ההכרה מהאו"ם.
מסכום המשתנים הידועים האלה קשה מאוד להבין את ההגיון הצבאי של המטכ"ל לאופן התפתחות המלחמה הזאת, ואת הסיבה להתמשכותה לאורך 28 ימים תמימים. כולל המחיר הכבד של כשבעים חיילים הרוגים ומאות פצועים, כשכל זה קורה תוך התכתשות בלתי פוסקת על רצועת לחימה ברוחב של פחות מ-2 ק"מ!... . קשה להבין את הכשלון הברור והחוזר של המטכ"ל במשימתו המרכזית, לצמצם משמעותית, שלא לדבר על להפסיק לחלוטין, את ירי הטילים לרחבי המדינה! וכמובן את סיומה הבעייתי של הלחימה בנסיגה מוחלטת מתוך הרצועה למרות המשך הירי על ישראל, בדיוק באותו מצב שבו החלה!... כל זה מזמין שאלות ומסקנות קשות לגבי רמתם המקצועית האישית נחישותם ותעוזתם של הגנרלים המרכיבים היום את מטכ"ל צה"ל. זה מעיד על שלא הופנמו לקחים טקטיים ממלחמת לבנון השנייה, והמטכ"ל לא יצר פתרונות התקפיים, לאותן הדילמות והבעיות שהתגלו המלחמת לבנון השנייה. זאת כנראה הסיבה שלא רואים תמונות של גנרלים מחייכים...
אפקט ההרתעה היחיד שאולי הושג, אלה כמויות ההרס ההרג והנפגעים האדירות בעזה, אבל את כל זה ניתן היה להשיג מבלי להכניס חייל אחד לעזה! זה הרי נעשה היטב באמצעות הארטילריה קרקעית והמעופפת.
מבחן משמעותי
היסטריית מנהרות התקיפה פרצה משום שהמטכ"ל הזה לא הפנים מראש את חומרת הבעיה, לא נערך ולא הייתה לו תשובה טקטית סדורה לטיפול קרבי פשוט בחוליות הקומנדו שיצוצו, ולהשתלטות על המנהרות שיתגלו מתוך ישראל. לכן אולתרה לצה"ל משימה קרקעית שנראתה בלתי יומרנית וברת השגה, בדמות כניסה "להשמדת מנהרות התקיפה" ושוב התברר שהמטכ"ל הזה לא ידע לקראת מה הוא הולך, ומה שהעריך כמשימה לימים אחדים הפכה למשימה שארכה שבועות, ונותר הספק גדול אם הושלמה? מה שיחייב את הצבא לעשות שוב את מה שעשה בפתחת רפיח ז"ל, להקצות פלוגות לוחמים להבטחת הישובים.
בניית ואחזקת צה"ל שואבת מתקציב המדינה המוגבל הון עתק, עד כדי כך שנדמה לעיתים שהמדינה משרתת את הצבא!... ומאז מלחמת לבנון השנייה, בכל מבחן משמעותי נחשף מחדש שמטכ"ל צה"ל לא העריך לא הכין אין תשובות צבאיות ראויות ומספקות, מה שגורר את הצבא לאלתר להתמשך ולהסתבך, ומאלץ את הפוליטיקאים החוששים, להפסיק בלי להשיג את היעדים.
אין מנוס ממסקנה שמשהו פגום באופן בסיסי בהרכב האנושי, בחשיבה ובהתנהלות המטכ"ל בתוך עצמו ומול הפוליטיקאים. נראה שהחשיבה העניינית השלטת במטכ"ל היא יותר מדי טכנולוגית יזמית מתוחכמת, ופחות מדי צבאית חילית קרבית ולוחמנית. התוצאות המתקבלות מהפעלת הצבא תחת מטכ"ל כזה מוגבלות ובעייתיות בהתאם.יש תחושה שלמטכ"ל נדרש בדחיפות לניעור רציני וגורף, ויתכן שנדרש לשחרר מצה"ל באופן יזום את כל דור הגנרלים שבהרכב המטכ"ל הזה, לרבות את הרמטכ"ל בעצמו! גם אם זה יביא לזעזוע וטלטלה שתחזיר למטכ"ל רוח צבאיות שואפת מסתכנת ומאתגרת שחייבת לשרות עליו ובתוכו תמיד! במנותק לחלוטין ממצבו המשתנה, רצונותיו ויכולותיו של הדרג המדיני הממונה המתחלף.
והפעם - אינם מבינים, קונים בדרום, אסון אקוסטי ואי-אמון 
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
