40 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים נחשפו בימים אלה בכלי התקשורת פרטים נוספים על מחדל המודיעין הגדול ביותר בתולדות המדינה שהסתכם במשפט אחד: "סבירות נמוכה שתפרוץ מלחמה".
אחד הקטעים שעניינו אותי באורח אישי נגעו לחלקו של תת-אלוף (במיל) יואל בן פורת המנוח ששימש אז בדרגת אל"ם כמפקד יחידת האיסוף של אמ"ן 848 (גלגולה הקודם של היחידה היוקרתית 8200) שהייתה זרוע ההתרעה המרכזי של אמ"ן.
הגילוי החדש חשף עובדה מאלפת: כמה ימים לפני פרוץ המלחמה הגיעו אל בן פורת דיווחים והערכות על תנועות חשודות של הצבא המצרי בצידה השני של תעלת סואץ שעוררו חשד שהמדובר הוא לא בתרגיל צבאי, כפי שהעריך ראש אמ"ן אלוף במיל אלי זעירא אלא בכוונה לתקוף את ישראל.
בן פורת פנה אל זעירא ב-2 באוקטובר, ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, וביקש ממנו אישור לגייס עשרות אנשי מילואים של היחידה כדי להגביר את הפעילות המודיעינית לאושש או להפריך את כוונות המלחמה של מצרים.
תשובתו של זעירא כפי שבן פורת ציטט אותה בפני ועדת החקירה הממלכתית לחקירת מחדלי המלחמה הייתה: "אני לא מרשה לך לחשוב על גיוס רבע איש מילואים ליחידה שלך.. תפקידו של המודיעין הוא לשמור על עצביה של המדינה ולא לזעזע את החברה והמשק".
עוד נחשף שזעירא דחה את בקשתו של בן פורת להפעיל את ה"אמצעים המיוחדים" שהחידה שלו הייתה מופקדת על הפעלתם במצרים והם היו המסווגים כסודיים ביותר .
הכינוי "האמצעים המיוחדים" נולד בתקשורת ובספרות שעסקה במלחמת יום הכיפורים והתייחסה, לאמצעי איסוף מודיעין - אותות של צה"ל שהותקנו במצרים, מהותם הייתה שמורה בסוד. על-פי הערכות היה מדובר באמצעי האזנה משוכללים, שאפשרו ציתות לנעשה במוקדי הצבא והשלטון במצרים. לפי אותן הערכות, הם היו עלולים להתגלות בקלות יחסית, והיה צורך להחליף את הסוללות לעתים קרובות ע"י יחידה מובחרת של צה"ל.
מחיר אישי וזעזוע נפשי
בן פורת שילם מחיר אישי יקר בשל ניסיונו לשחות נגד הזרם העכור של הערכה המודיעינית השגויה. המלחמה גרמה לו זעזוע נפשי. זמן קצר אחרי סיומה הוא אושפז בכפיה במוסד סגור למשך תקופה מסוימת בבית חולים לחולי נפש. אחרי שהחלים וחזר אל עצמו החליטו אישים בכירים במדינה שמוטב לא לשחרר את בן פורת מצה"ל ולסכור את פיו באמצעות העלאתו בדרגה ומינויו כדובר צה"ל.
התפקיד הצבאי המכובד שניתן לו היה בערבון מוגבל. על כל צעד ניסו להצר את צעדיו. קשה היה לו גם להשתחרר מהסטיגמה שדבקה בו מאז האשפוז. בן פורת שימש בתפקיד הדובר שנה אחת בלבד ונמנע ממנו להטביע את חותמו האישי. לאחר מכן הוא הוצב במכללה לביטחון לאומי ונשלח לשמש סגן נספח צה"ל בוושינגטון, כאשר היה ברור מראש שהתפקידים הם זניחים ונועדו בעיקר לשמור אותו קרוב לצלחת מבלי שניתן לו לאכול ממנה מנה שהלמה את כישוריו. אותה שעה לא ידעתי שבן פורת עסק גם בעריכת תחקירים לצה"ל וניתן לו להרצות במטרה לזהות את כיווני החשיבה שלו על המלחמה הארורה.
בכל אחד מהתפקידים הללו קיבל בן פורת אזהרות מוקדמות שלא להתראיין לתקשורת על מלחמת יום הכיפורים מסיבות שלא קשה לנחשן. בשנת 1985 פרש בן פורת מצה"ל בגיל 54 וחיפש דרכים כיצד לתרום לחברה במישור האזרחי..
הראשון לספר מה באמת קרה
הכרתי את בן פורת לראשונה בשלהי שנת 1990 כמה חודשים אחרי שיזמתי עם קבוצת חברים את הקמתה של עמותת "אמיתי" שפעלה לאורך עשור למען מינהל תקין וטוהר המידות. בן פורת התקשר אלי כדי לקבוע פגישה שבמהלכה ביקש להצטרף לעמותה ולפעול יחד אתנו לביעור השחיתות הציבורית במדינה.
בפגישה שלנו נתגלה לי בן פורת כאדם פיקח ומהיר מחשבה שאת שנות חייו הטובות ביותר הוא שירת בצה"ל ועתה, חמש שנים אחרי שחרורו זו הייתה תקופת צינון ראויה. לטעמו המאבק בשחיתות צריך לכלול גם את מערכת הביטחון שחדלה להיות פרה קדושה כפי שאמנם עשינו הלכה למעשה.
בהמשך השיחה העיר בן פורת לפתע: "אני משוכנע שבדקתם על-אודותיי ואתה יודע שהייתי מאושפז. דע לך שאני נורמאלי לחלוטין ואיני משוגע. יבוא יום והעם ידע את האמת. אני עוסק בימים אלה בכתיבת ספר שיבהיר חלק מהעבודות. לצערי אני לא יכול בשלב זה לפרסם את כל האמת". דבריו הכנים נגעו לליבי ומאז היה לנו קשר אישי הדוק.
למען האמת לא הכרתי אותו מקרוב. כאיש מודיעין וותיק הוא מיעט לדבר על שירותו הצבאי בכלל ועל מחדלי המודיעין במלחמת יום הכיפורים בפרט. בן פורת נבחר להנהלת העמותה ומילא משימות שונות שהטלנו עליו. הוא הוכיח חריצות והתמדה אבל אי-אפשר היה להתעלם מכך שיש בו בעירה פנימית שלא נתנה לו מנוח ומידה גדושה של חשדנות שגבלה באובססיה. הייתה לו לעיתים תחושה שעוקבים אחריו ויש עליו פיקוח סמוי מרחוק. הספר שלו "נעילה" שיצא לאור בשנת 1992 היה לגביו מעין תרפיה.
הוא היה למעשה איש צה"ל הראשון שקיבל היתר מהצנזורה לספר באורח חלקי מה באמת קרה לפני מלחמת יום כפור, והיחיד שסיפר את האמת ללא כחל ושרק. הספר גילה עובדה מאלפת: בן פורת היה איש הצבא המקורב ביותר ל
גולדה מאיר וככזה יכול היה לספר מכלי ראשון על הפגישה החשאית ביותר של גולדה עם חוסיין שלושה ימים לפני יום כיפור, שנערכה ביוזמת המלך חוסיין בסוויטה המלכותית שלו בלונדון (גולדה הוזמנה לשם בדחיפות ע"י חוסיין בעת ששהתה באירופה במסגרת האינטרנציונל הסוציאליסטי בפריס ופגישתה עם ברונו קרייסקי בווינה). המלך גילה לגולדה באותה פגישה כי אנוואר סאדאת וחאפז אסד נשיא סוריה עומדים לתקוף את ישראל במהלך יום כפור (שלושה ימים אחרי הפגישה), וכי ריכזו את צבאותיהם בגבול לצורך זה. גולדה שבה מיד לישראל ועם שובה ביום חמישי טלפנה למשה דיין ושאלה אותו על הסבירות למלחמה. כאילו לא די באזהרתו האישית של חוסיין!!!.
דיין התקשר לזעירא שאמר לו ש"אין סבירות שתפרוץ מלחמה, זה רק תרגיל של מצרים וסוריה". דיין שלא ידע על הערכות השונות בצמרת אמ"ן ועל עמדתו העיקשת של בן פורת חזר עם הערכה זו לגולדה, שדחתה את חששות דדו מכל וכל ואסרה עליו לגייס מילואים. וההמשך ידוע.
גאווה מיוחדת גרמה לי ההקדשה שכתב לי בן פורת בספרו "נעילה" ואני מפרסמה בצניעות: "לאריה הלוחם ללא חת בשחיתות הציבורית המשך ואל תרפה בהערכה רבה יואל". למרבה הצער לא יכול היה להיות בן פורת לאורך זמן בן ברית שלי במאבק בלתי מתפשר בשחיתות. מצב בריאותו התערער גופו שותק חלקית והוא רותק לביתו ברמת השרון. מדי פעם ביקרתי אצל בן פורת בביתו וגם שוחחנו בטלפון. כשמצבו החמיר יותר נותק הקשר. בשנת 2007 נפטר בן פורת בגיל 76 אחרי ייסורים רבים.
דוח מקיף על המלחמה בארבעה עותקים לקראת כתיבת מאמר זה גיליתי חומרים מדהימים שנכתבו ע"י אחד מפקודיו לשעבר של בן פורת ביחידה 848 זמן קצר אחרי פטירתו, ששופכים אור נוסף על מה שעבר עליו לפני פטירתו. בגלל חשיבות הדברים, אני מביא אותם כלשונם: "לפני מעט למעלה מחודש הלך לעולמו איש המודיעין תא"ל יואל בן פורת, מפקד יחידת האיסוף של חיל המודיעין בתקופת מלחמת יום הכיפורים, מי שהיה מגדולי המתריעים על מחדל ההתעלמות מהתרעת המודיעין, המחדל שקדם למלחמה.
בשיחה עמו מספר צ', אחד מפקודיו של בן פורת, ומי שעמד גם הוא בצמתי קבלת ההחלטות המודיעיניות ברגעי פרוץ המלחמה, על שיחה מרתקת שקיים עם בן פורת לפני שנים אחדות, במלאת שלושים למלחמה ההיא. כזכור, בן פורת הוא מחבר הספר 'נעילה' על מחדל היחס להתרעה שקדמה לפרוץ המלחמה.
"הגענו אליו, אני ועוד אדם, איש מודיעין ששירת איתי תחת פיקודו של יואל. הוא היה אז משותק כמעט בכל גופו. שוחחנו כארבע שעות על המלחמה ועל מה שקדם לה. חשבנו שאחרי שלושים שנה הגיע הזמן לשוחח על הימים ההם. שוחחנו ארוכות ותוך כדי הדברים הוא מספר לנו סיפור שהדהים אותנו. הוא ביקש שלא נחשוף את הסיפור כל עוד הוא חי. היום, אחרי מותו מותר לספר", אומר צ'.
"בן פורת מספר לנו שבאמצע שנות השמונים ביקש ממנו
אהוד ברק לקיים תחקיר מקיף על אירועי המלחמה. ברק מיקד את הבקשה שלו בכך שהתחקיר יעסוק בכל האירועים שקדמו לצפירת האזעקה ביום הכיפורים בצהריים. מבחינת ברק לצורכי התחקיר הזה היה ראוי לבדוק כל מהלך שקדם למלחמה, אפילו מימי בר כוכבא...".
בן פורת קיבל לרשותו מספר פקידות, מש"קים ונהג, ולאגפי ההיסטוריה הצה"ליים ניתנה ההוראה לפתוח בפניו את כל מה שימצא לנכון לצורכי התחקיר. לדברי צ', בן פורת סיפר כי בתום מלאכת החקירה המקיפה שביצע היו בידיו כאלף עמודים שהוגשו לאהוד ברק ובהם מסקנותיו המפורטות באשר לנסיבות הכשלים שהובילו למלחמה. "ואז מפתיע אותנו יואל ומספר שהדוח הזה הודפס בארבעה עותקים בלבד. דוח מקיף על מלחמה שבה הוכתה המדינה כולה מתפרסם בארבעה עותקים בלבד..."
גניבה מסתורית
לדבריו עותקי הדוח נמסרו למדור היסטוריה של צה"ל, לכספת חיל המודיעין, לאהוד ברק עצמו ועותק אחרון לבן פורת. "הוא רצה להראות לנו את העותק שבידיו, אבל התברר שהוא נגנב ממנו באופן תמוה ביותר. גנבים נכנסו לביתו של בן פורת, לא לקחו שום פריט בעל ערך חוץ מהדוח הזה. מוזר מאוד".
"ביקשנו ממנו אישור לפרסם את הסיפור שלו אבל הוא אסר עלינו. הסיבה לכך מדהימה. בן פורת חשש מנקמתה של המערכת שעלולה להפסיק לשלם לו את קצבת האחזקה של העובד הפיליפיני שמסייע לו בהתמודדות עם מוגבלותו הקשה בחיי היומיום", מספר צ'.
צ' מוסיף ומעלה מספר שאלות תמוהות בפרשה העלומה: "למה רק ארבעה עותקים קיימים לדוח שכזה? הרי מדובר בדוח שהעבודה עליו נעשתה בכספי הציבור, האם אנחנו לא צריכים לראות מה כתוב שם? להיכן נעלם הדוח שהיה בידיו של בן פורת?".
צ' סבור שמדובר במגמה של השתקה של מערכות המודיעין את האמת מאחורי מלחמת יום הכיפורים והימים שקדמו לה. הוא מזכיר בדבריו גם את סיפורו של אלי זעירא, ראש אמ"ן בימי מלחמת יום הכיפורים. לדבריו בכינוס שקיים מרכז המורשת והמודיעין נשא זעירא דברים ובפני מאות באי הכנס אמר שבידיו הקלטות שדאג להקליט את כל צמרת ההנהגה הצבאית והמדינית בימים שקדמו למלחמה, והחומר הטמון בהם אינו אלא "פצצת אטום", כהגדרתו.
לדברי צ' זעירא קבע כי ההקלטות המדוברות אינן אלא תעודת הביטוח שלו שכן המערכת חוששת שהדברים יצאו לאור. "הוא אמר שם שההקלטות נמצאות כבר מעבר לים, בכספות מיוחדות, שם הם שמורות. הוא אמר שישנם אנשים שהוא הודיע להם שאם יקרה לו משהו יפתחו את הכספות וידאגו לטפל בהקלטות כפי שהוא רואה לנכון".
אביתר בן-צדף, מי שערך יחד עם בן פורת את ספרו 'נעילה' המגולל את המחדל המודיעיני שקדם למלחמת יום כיפור, אומר: "אני לא יודע מה היה בדוח הזה, אבל ברור לי שהמערכת העדיפה להתעלם כי צה"ל מעדיף שלא ללמוד לקחים. יואל בן פורת שהיה אדם יקר, ניסה לאנוס את המערכת ללמוד לקחים, אבל היא רמסה אותו וניצחה. המערכת משוכנעת שהצבא שלנו הוא הכי טוב בעולם, וכשמגיע אדם שמנסה להעיר את המערכת מתרדמתה, ולומר שיש כאן כישלון מוחלט מעדיפים למחוק את מה שהוא אומר".
"יואל עבד על הדוח הזה שנים, אבל התזה שלו הייתה מבחינת המערכת כמו כלי שמזייף באמצע נגינת התזמורת", אומר בן-צדף. לדבריו "הצבא ידע היטב מה כיוון הדוח שלו. בתקופת המחקר שלו הוא היה חלק מהסגל הנוסף של בה"ד 15 ושם שמעו קציני חיל המודיעין ממנו הרצאות על המסקנות המתגבשות בדוח שלו. כשנתנו לו להרצות יכלה המערכת לעקוב אחר ההתפתחויות והכיוונים שאליהם הוא הולך.
עצם הרעיון לתת לו לשבת בתוך המערכת ולדבר מתוכה הוא רעיון גדול של אדם גדול. כך הוא כבול לכאורה לחובות וקוד אתי מסוים. כך הוא מחויב לשכר ולתנאי שירות, והמערכת יכולה לתת לו לדבר רק היכן שהיא מעוניינת".
בסדרת ראיונות בלעדית עם זעירא שמתפרסמת בימים אלה ב
ידיעות אחרונות הוא מנסה לנקות את עצמו פעם נוספת מהאחריות הבלעדית למחדלי יום הכיפורים וטוען מחדש כי בכל זאת התיר להפעיל את האמצעים המיוחדים לפרק זמן מסוים טענה שהוכחשה בעבר ע"י יוסי לנגוצקי מפקד היחידה שהייתה אחראית להפעלתם של האמצעים המיוחדים.
ההיסטוריון אורי בר יוסף פרסם לפני כשנה ספר מחקר חדש על מלחמת יום הכיפורים שבו גילה כי שר הביטחון משה דיין והרמטכ"ל דוד אלעזר שידעו מה פוטנציאל האיסוף של האמצעים האלה, יכלו להיות לכאורה רגועים יותר בעקבות תשובות שקיבלו מזעירא מכיוון שהיו בטוחים שאם אכן מתבצעות הכנות להתקפה סביר מאוד כי אינדיקציות על כך תגענה באמצעותם של האמצעים המיוחדים.
אבל דיין ואלעזר לא ידעו כי רק שעה או שעתיים קודם לכן ישב ראש אמ"ן עם כמה מבכירי המחקר והתלבט עימם בשאלה אם להפעיל את אמצעי האיסוף האלה או לא. במילים אחרות, הם לא ידעו שהאמצעים הללו לא הניבו אינדיקציות למלחמה לא בגלל שאינדיקציות כאלה לא היו, אלא מכיוון שהם לא הופעלו במלוא היקפם כפי שהם נטו להאמין.
בפועל התברר שההיתר שנתן זעירא לבן-פורת, מי שהיה האחראי למעטפת הפעלתם של האמצעים, 40 שעות לפני פרוץ המלחמה, היה לביצוע בדיקה טכנית בלבד ("ניסוי כלים"), תוך דרישה מפורשת שבן-פורת ידווח לו על סגירתם לא יאוחר משעה שש בבוקר ביום שישי, 5 באוקטובר. הוראה זו של זעירא, בוצעה ככתבה וכלשונה ובן-פורת אכן התקשר לזעירא לביתו לפני שש בבוקר ודיווח לו כי "האמצעים" נסגרו כפקודתו.
מסכם ההיסטוריון: "מסתבר שדיווחים של זעירא בדבר הפעלת אמצעי האיסוף המיוחדים, מעשה זה הוא מעשה חמור הרבה יותר, משום הפוטנציאל שהיה טמון באמצעים אלה להערכת סיכויי המלחמה, ולמידת ההשפעה שהייתה למידע זה על הקברניטים. בכך חרג זעירא בצורה קיצונית מנורמות ההתנהגות הסבירה של ראש אמ"ן ומן האחריות הכבדה המוטלת עליו בתוקף תפקידו.
בשבועות האחרונים מתפרסמת בידיעות אחרונות סידרת ראיונות עם אלוף (מיל) זעירא שממשיך להפריח שקרים תוך גילויי היתממות והתחסדות. זעירא בן ה 86 ממשיך בערוב ימיו לעוות את ההיסטוריה ומנסה פעם נוספת ללא הצלחה למרק את כתם המחדל הנורא שדבק בו לנצח.
בן פורת הכיר את האמת לאמיתה. אבל הוא אינו יכול כבר לסתור, להכחיש ולהעמיד דברים על דיוקם. בן פורת שילם כבר את המחיר אבל נפטר ללא רבב.
