שובו של שרון מביקורו אצל בוש בידיים ריקות הוא הזדמנות טובה להצביע על אחריותו האישית למפולת המדינית המאיימת לקבור תחתיה לא רק את הקורבנות שבחר כטרף קל בשביל המנה הראשונה, כ"א את כולנו.
האמינו לשמעון שיפר: שרון כן הבטיח לבוש את ההינתקות הבאה. שמענו את הדברים האלה מפי אולמרט מזמן, אבל אח"כ, כשנוכחו להפתעתם בעוצמת ההתנגדות למנה הראשונה שחשבו שתעבור להם בקלות, החליטו שלא לחזור עליהם. שמענו בפומבי את בוש אומר: עזה תהיה ה"פיילוט" - הדגם, האבטיפוס. לקראת מה, אם לא לחיסול יתר היישובים?
אינני מאמין לשרון כשהוא מבטיח שאין בראשו הינתקות שניה, כפי שלא האמנתי לו כשלפתע רוממות חברון היתה בגרונו. "דין נצרים כדין תל אביב?" אותם תל אביבים ששמחים היום לאיד בני עמם העומדים לגירוש, כדאי שירשמו לפניהם את ההבטחה הזאת, מפני שלאחר הפקרת נצרים יתחיל תהליך העלול להסתיים ב"דין תל אביב כדין נצרים".
היה בגרמניה הנאצית כומר בשם נימלר. לאחר שהושלך למחנה ריכוז, אמר: כשבאו לקחת את הקומוניסטים עמדתי מנגד. כשבאו לקחת את ההומוסקסואלים עמדתי מנגד. כשבאו לקחת את היהודים עמדתי מנגד. כשבאו לקחת אותי כבר לא נשאר אף אחד לעזור לי. עצתי יעוצה קודם כל לשוכני "הגושים הגדולים", לאנשים כמו שאול גולדשטיין ואליעזר חסדאי: אל תשלו את עצמכם שאליכם לא תגיע הרעה. אם לא תילחמו כאלו גם אתכם מפנים עכשיו, תורכם יגיע.
עד כמה אחראי שרון אישית לאסון הפוליטי והצבאי הצפוי לנו, חלילה, ניתן ללמוד מכמה מובאות מן העבר.
שרון היה הראשון במחנה הלאומי שדיבר על "כיבוש".
לבייקר, שר החוץ של בוש האב, שאנחנו זוכרים אותו כמדינאי עויין ביותר, הוצגה בסימפוזיון (מאי 1989) שאלה זו: "מה הנכון? האם אלה שטחים ערביים כבושים ולא שטחים במחלוקת?" וזו היתה תשובתו: "אלה בבירור שטחים במחלוקת. זו המשמעות של החלטות 242 ו-338".
יוצא, ששרון גרוע מבייקר.
והנשיא רייגן המנוח אמר בפברואר 1981: "השטחים אינם בלתי חוקיים - לא לפי החלטות האו'ם, שהשאירו את הגדה המערבית פתוחה לכל, ערבים ויהודים בשווה".
דף שחור נרשם בתולדות עם ישראל כאשר נשיא אמריקני הכריז שיש"ע פתוחה בפני יהודים וראש ממשלה יהודי מכריז: עד סוף שנת 2005 לא יישאר יהודי ברצועת עזה ובצפון השומרון.
גם שרת החוץ של הנשיא קלינטון, מדלן אולברייט, לא נחשבה לידידת ישראל, אך כך התבטאה במרס 1994: "אנחנו בפירוש איננו תומכים בתיאור השטחים שנכבשו על-ידי ישראל במלחמת 67' - כטריטוריה פלשתינית כבושה".
גם היא - צדקת על-יד שרון.
ודונלד רמספלד, שר הביטחון בממשלה בוש, אמר באוגוסט 2002, בפשטות: "הרגשותי לגבי מה שקוראים שטחים כבושים הן, שהיתה מלחמה, ישראל הפצירה במדינות השכנות שלא להתערב כאשר המלחמה פרצה. כולם קפצו פנימה והפסידו המון נדל"ן לישראל, כי ישראל ניצחה בסכסוך".
ואידך, זיל גמור.
סיפור מדהים מספר בן כספית מן הביקור האחרון של שרון אצל בוש בחוותו. כטוב ליבם בארוחה דשנה, הציג בוש לשרון שאלה: איך בכלל הגעת פתאום לרעיון הזה של ההינתקות? שרון השיב, שהיה קיפאון, צצו כל מיני תוכניות שליליות, הוא חשש, בין היתר, מלחצים אמריקנים ולכן הקדים ויזם את מה שיזם. לחצים? השיב לו בוש - אנחנו לא לחצנו, ולעולם לא נלחץ!
כששמעתי על הינתקות ב' ששרון זומם להביא עלינו לרעה, נזכרתי בפתק שתחב לידי יהודי בעת ביקור בלוס אנג'לס. נאמר בו כך: מה זה "פייסן"? אדם המאמין שאם תזרוק לנמר מספיק סטייקים, תעשה אותו בסוף לצמחוני.
הכל יודעים את אימרתו המפורסמת של אבא אבן על "גבולות אושוויץ", אבל כדאי לעיין בטקסט המלא של דבריו בראיון לשבועון הגרמני "שפיגל" ב-1969 ( צוטט על-ידי שמואל כץ במאמר בג'רוזלם פוסט, ב-1993). כדאי לשים לב לכל מילה:
"אמרנו בגלוי שהמפה לעולם לא תהיה אותה המפה כמו בארבעה ביוני 1967. בשבילנו זה ענין של ביטחון ושל עקרונות. מפת יוני בשבילנו היא שוות-ערך לסכנה והעדר ביטחון. אינני מגזים באומרי שיש בה בשבילנו משהו המזכיר את אושוויץ.
אנחנו רועדים כשאנחנו מעלים בדמיון, מה היה מצפה לנו, בנסיבות של יוני 67', אילו נוצחנו. עם הסורים על ההר ואנחנו בעמק, עם הצבא הירדני במרחק צפייה אל הים, עם המצרים מחזיקים את גרוננו בידיהם בעזה - זה מצב שלעולם לא יחזור בהיסטוריה".
אבוי לנו, אבל אבא אבן ז"ל, שנחשב בשעתו כיונה הצחורה ביותר בשובך כולו -טעה: נץ הנצים שרון הולך לעשות בדיוק זאת.
אחרי ההינתקות תיכנס חטיבת "באדר" לשטח המפונה בשומרון. הקצינים הירדנים של היחידה הירדנית הזאת, יראו יפה מאד את הים - למשל מחורבות חומש, חס וחלילה. ואשר למצרים - גם על התמורה היחידה שנשארה לנו מן הנסיגה מסיני ומהסכם השלום - פירוז סיני, שרון כבר ויתר. הוא כבר מסכים ל-3,500 חיילים מצריים, עם שריוניות, על גבול הרצועה. מתווכחים עדיין רק מסביב לדרישה המצרית הנוספת שישראל לא תוכל לדרוש יותר חזרה לפירוז מלא.
וכבר לפני כן הסכים שרון - להיפך, הוא הציע זאת למצרים - להציב צבא פלשתיני בתוך הרצועה, בפיקוד קצינים מצרים, בטווח ראייה מאשקלון. מי יגלה עפר מעיניו של אבא אבן: שרון מחזיר את הידיים המצריות ללפות את גרוננו!
מי אינו זוכר את הספר והסרט "המרד על הקיין", אניית מלחמה שרב חובלה החל להתנהג בצורה מוזרה, עד שחשבו שהוא השתגע. בסוף, למרות שהיתה זו מסגרת צבאית, כמה מאנשי הצוות שמו קץ לטירוף והצילו את האניה. לנו יש צבא של קרנפים - קרייריסטים, פחדנים מוסריים, גמדים בשיעור קומתם האזרחי. הם יודעים את האמת, הם ערים לסכנות - ואינם עושים מאומה.
זו חוכמה קטנה מאד לדבר בחדרים סגורים, ואפילו בפני עיתונאים, אבל בעילום שם - ובפועל להיות הידיים המבצעות. העיתונאי חגי הוברמן ("הצופה") מדווח שהצבא יודע, שמיד אחרי הגירוש תתחדש המלחמה עם הפלשתינים. ישראל נכנסת ביודעין ובעינים פקוחות לתוך מלכודת מוות, לא מתוך הפתעה כמו ערב מלחמת יום הכיפורים. הכל צפוי, הכל ידוע.
לפי אמיר אורן ב"הארץ", הצבא מצפה שבין ינואר למרץ 2006 ייאלץ צה"ל לכבוש את הרצועה מחדש. עד כדי כך ישתכללו היקף הטרור ותיחכומו, כתוצאה מן הנסיגה. יוצא, שלא רק המים, החשמל, התקשורת, הזרמת הכספים, העסקת הפועלים וקניית התוצרת לא יינתקו, גם הצבא לא יינתק. רק ההתיישבות היהודית תנותק מצינור החיים. היש בגידה גדולה מזו?
וביו"ש, אבו מאזן יורק לנו בפנים. שרון פינה את יריחו וטולכרם תמורת התחייבות לפרוק את הנשק מן המבוקשים, הלא הם הרוצחים שהיינו אמורים לחסל. מה עשה? חייל אותם לכוחות הביטחון הרשמיים שלו, ואת נשקם השאיר בידיהם "כנשק שרות".
בינתיים , הברחות הנשק ממצרים מגיעות למימדים מפחידים. נכנס חומר נפץ תקני, הרסני במיוחד. עד כדי כך, שבצבא חוששים ממטעני צד בכל הכבישים בקו הירוק! ומדברים על 5 טילי קרקע-אוויר שכבר הגיעו לרצועה.
בבחירות, האמורות להתקיים עוד לפני הנסיגה, צופים לחמאס נצחון, כך שמולנו ישבו כנציגים "דמוקרטים" נבחרים - מרצחי החמאס. הם יהיו השליטים ברצועה! קברניט שמפנה את השטח מרצונו, וללא אילוץ צבאי או מדיני, כאשר כל זה צפוי לקרות בוודאות - האם לא השתגע?
ומסביבו שרים הרואים כל זאת ושותקים את שתיקת הכבשים, ואקדמיה, ותקשורת ופקידות גבוהה - כולם חכמים, כולם נבונים ומשכילים - וכולם הולכים ומוליכים את העם - כצאן לטבח.
"שמים בוערים" קוראים במשטרה למיבצע גירוש היהודים. גם האדמה בוערת!
איך חוגגים השנה את חג החירות, בלי לצאת מן הכלים או לצאת מן הדעת?
נוכל לשאוב טיפה של שלוות נפש רק מן ההחלטה הנחושה להיות שם - ברצועה או לידה, בצפון השומרון או בכל צומת בכל הארץ, ולעשות כל מאמץ במסירות נפש גדולה, חוץ מאלימות בלבד, כדי למנוע את האסון. שלא לתת למדינה שלנו לצעוד לקראת סופה, חלילה; שלא לתת לשרון להעניק לערבים בירכת "לשנה הבאה בארעה דפלשתין" ו"לשנה הבאה בירושלים המחולקת".
נידור נדר לעצור את מיצעדו של שרון אל התהום - לשנה הבאה בארעה דישראל
לשנה הבאה בירושלים השלמה,
חג שמח
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
