לו אני נתניהו

לו אני נתניהו הייתי מזמין את נפתלי בנט במקומו של ליברמן לבניית מערך מפלגתי זוגי שיקרא: "הליכוד- הבית היהודי". מלבד השם, שמצלצל ממש טוב, בעיקר לליכוד, המהלך הוא פשוט הכרח פוליטי.

בעבודת נמלים של כמעט 40 שנה, הצליחו הסמול ועמותותיו להפוך את הליכוד למפלגה שמצביעיה מתנצלים על הצבעתם. את כל הנהגתה התיש וסירס בתביעות משפטיות פיקטיביות בהנהגת המאפייה של לדור וחבריו.

את בניית ההנהגה הימנית במוסדות השלטון מנע על-ידי הפיכת "המינויים הפוליטיים" לפשע. צחוק גדול אחרי שכל שלטון השמאל היה מינויים פוליטיים, והחונטה המשפטית שבריש גלי, בניגוד לחוק, מונתה והונהגה על-ידי ברק והקלאפטע מהעליון. את מרכז הליכוד החי והתוסס, שאם היה בשמאל היה מכונה "חגיגה של דמוקרטיה" הפכו, במחי שורה בעיתון ל"מושחתים". את האידאולוגיה והעשייה הימנית עצר על-ידי הסכמי אוסלו וטרור משפטי/עיתונאי המונע כל צעד בכיוון.

כחוק אצבע. החונטה דואגת לכך שכל אידיאולוג בליכוד יכונה - "הזוי", כל פעיל בליכוד מכונה "מושחת".

אם משהו היה חסר, שיחדו את כחלון, והפכו אותו, כמו את אשכנזי, ועוד אחרים, לשטינקר, למזרחי המחמד של הסמול, כדי להקים מפלגה שתשאב קולות מזרחיים, מימין.

אז מה נשאר? מסורת, מפלגת שלטון, לאומיות חילונית. וזה מפרנס בקושי 25 מנדטים, שהולכים ופוחתים. ליברמן, שהיה שורד את מרתפי הק.ג.ב., לא שרד את מרתפי הסמול הישראלי. עשרים שנה של טרור משפטי, שבאו לשיאם בפסטיבל פאינה קירשנבאום, הפכו את אימת הסמול לחתלתול.

הבית היהודי יכיל 15-20 מנדטים, אם הסמול לא יפעיל את הפרקליטות על איזה פיקציה יומיים לפני הבחירות. הבית היהודי יציב, חביב, ימני בהגדרה, ושואף שלטון. הבית היהודי הוא המפלגה החילונית שיש בה הכי הרבה שומרי תורה ומצוות. הכי הרבה רבנים. אין חשש שהוא יהיה אידאולוגי מדי. הנהגתו הוכיחה כי בבחירה בין מה שרצוי לקב"ה ובין מה שרצוי לבנט, הם בחרו באופן עקבי בשני.

האיחוד יבדל באופן חד וברור בינם לבין העבודה/לבני. בין מפלגות שלטון ללפלפים המתפרנסים מפורומים מתוקשרים. אם פעם היה השמאל כולו עשייה ועובדות ציוניות, הפעם זו בדיחה. פיקציה של "מחאאה" אדולסנטית, פמיניסטית, משת"פים של האיחוד האירופי, תל אביבים, ושונאי יהדות, ואין כמו סתיו שפיר לייצג מגמה זו.

אבל הציבור נתון לשטיפת מוח: הם תמיד מוצגים באופן חיובי, חביב, נעים, מקובל על העולם, ומה רוצה גב' כהן מחדרה אחרי יום עבודה מתיש. נעימות, מנוחה, לא הבעת דאגה של "באן קי מון". וזה צמח באופן מלאכותי לגמרי מסביבות ה-15 ל-25 מנדטים.
אז הסכנה היא תיקו. ובחירה של נתניהו בבנט תבטל סכנה זו ותהפוך את הליכוד שוב למפלגת שלטון של 40 מנדטים.

מכאן הוא יכול להנהיג מדיניות ימנית (אה...) או להקים ממשלת אחדות, ולנוח קצת מהרשע. אבל מפוזיציה הרבה יותר נוחה. מי שרואה מהלכים יותר גדולים יראה בכך "הדתה" מסוימת של הפוליטיקה הישראלית, ואולי גם חילוף משמרות מפלגתי. נו. יש בזה משהו. לא הרבה יותר ממשהו.