ביססנו את מעמדנו כמעצמה

"מכובדי הנשיא הרצוג. אני כבר אמרתי, וציפיתי לשמוע גם תגובה, אמרתי שיצחק עמית הוא נשיא בית המשפט העליון, זאת עובדה. אבל אמרתי והוספתי: אני ראש ממשלת ישראל, אלה שרי ממשלת ישראל, זאת עובדה. וזהו יושב-ראש כנסת ישראל, ואלה חברי כנסת ישראל, גם זאת עובדה. את העובדות האלה צריך להכיר מכל צד, ולא רק מצד אחד, זה מה שצריך כאן אדוני הנשיא. זה מה שצריך להיות, וזה עדיין לא מתקיים, אבל איך אומרים: עוד חזון למועד.

יושב-ראש הכנסת, אמיר אוחנה; שרות ושרי הממשלה, חברות וחברי-הכנסת, אחיי ואחיותיי למשפחת השכול - קרובי הנופלים במלחמה, שכל העם מוקיר את הקרבתם. אני יודע את ייסורי-האובדן שאתם חווים. אני חושב עליכם בכל יום, לא רק כשאנחנו נפגשים, בכל פעם שאני נדרש להחלטה שתגבה חיים. אני חושב עליכם בכל יום בלב שבור. הבנים והבנות הגיבורים ייזכרו לעד כדמויות-מופת, שבזכותם מובטחים חיינו; משפחות החטופים החללים, שאנו מחויבים להשיב את כולם ארצה - עד האחרון שבהם. אזרחי ישראל. אלה לא מילות סרק, אמרנו את הדברים לגבי החטופים החיים בעזה. יש מי שלא האמין, אני האמנתי, חבריי האמינו, והלוחמים שלנו הגיבורים עשו את העבודה והשיבו אותם.

יקיריי אזרחי ישראל. זכיתי לגדול בירושלים. בשנות חיי הראשונות היה בית הוריי, צילה ופרופסור בנציון נתניהו זיכרונם לברכה - נטוע בלב שכונת תלפיות. בסמוך אלינו התגוררו ענקי רוח כמו הסופר ש''י עגנון, וההיסטוריון הדגול פרופ' יוסף קלוזנר, שהיה מורו של אבי. לימים קראתי את ספריו והם ליוו אותי במהלך כל שנותיי. קלוזנר כתב על יהדות ואנושיות, על שורשי הדתות האחרות, על ספרות ושירה, על פילוסופיה וציונות.

ספר חשוב אחד, שאליו חזרתי שוב ושוב במלחמה הנוכחית, נקרא "כשאומה נלחמת על חירותה". קלוזנר כמובן היה בקיא ברדיפות, בכאב ובסבל, שעברו על עמנו בן אלפי השנים. אבל בספר הזה, הוא בחר לתאר את הגבורה הנשגבת של מגיני עם ישראל וארץ-ישראל במהלך הדורות. גיבורי התנ''ך, ובעקבותיהם מצביאים כיהודה המכבי, יוחנן מגוש חלב, בר כוכבא; והלוחמים עזי-הנפש שקמו לנו בדורות התחייה - כולם יוצרים שרשרת גבורה מעוררת השראה, כאומה שנלחמת ללא הרף על חירותה, ועוד לפני כן: אומה שנלחמת על עצם קיומה. ספרו של קלוזנר נכתב לפני הקמת המדינה. הייתה לספר מטרה, ואני מצטט: "לחשל את רוחם, ולחזק את ידיהם של בנינו, במלחמתם הקשה על ארצנו, ובארצנו".

המלחמה הקשה הזאת נמשכת מדור לדור. בשנתיים האחרונות, בהמשך ישיר למלחמת העצמאות, זאת הייתה מלחמה בשבע חזיתות. אבל מעל לכל, חברי וחברות הכנסת, זאת הייתה מלחמת תקומה. יום הטבח הנורא ב-7 באוקטובר היה רגע מבחן שמעטים היו כמוהו בתולדות מדינתנו. התחלנו מבירא עמיקתא - מהאסון הנורא ביותר שפקד אותנו מאז השואה. קמנו על רגלינו. השבנו מלחמה שערה למבקשי נפשנו. פעלנו להסיר מעלינו את האיום הקיומי של אירן ושלוחותיה. הגנו בחירוף נפש על מפעל התקומה הלאומי, היא מדינת ישראל. אנחנו משקמים ומעצימים את עוטף עזה כחבל התקומה, וכך אנו עושים גם בצפון.

בתום עשרים וארבעה חודשים של לחימה רצופה הגענו לאיגרא רמה: לפסגת החרמון, לשמי טהרן, ולרגע המרטיט של השבת חטופינו. בסך-הכל השבנו 239 חטופים ושבויים, בעסקות השחרור הקודמות, ובמבצעי-החילוץ הנועזים של לוחמינו. לפני שבוע השבנו ארצה את 20 החטופים החיים הנותרים, ואיתם שנים-עשר חטופים חללים. אבל המשימה טרם הושלמה: בעזה נותרו 16 חטופים חללים, מהם שניים אזרחים זרים מתאילנד וטנזיה, וארבעה-עשר חללים ישראלים. אלה שמותיהם: תמיר אדר, דרור אור, סהר ברוך, הדר גולדין, מני גודארד, רני גוילי, עוז דניאל, אריה זלמנוביץ, טל חיימי, אסף חממי, איתי חן, עומר נאוטרה, עמירם קופר, ליאור רודאיף.

איש לא צריך להזכיר לנו את חשיבות המשימה הקדושה של השבת החטופים החללים. אנחנו פועלים ללא הרף, ואני לא מפריז, כולל בישיבה שקיימתי כל הזמן, כולל ברגעים אלה, להשלים אותה.

חברי הכנסת, אני חייב להעמיד דברים על דיוקם באופן הברור ביותר: שוב ושוב אנחנו שומעים את הטענה, לפיה עסקת החטופים הזאת כבר הייתה מונחת על השולחן לפני שנה. כמה שזה לא נכון. בשום שלב, לא לפני חצי שנה, לא לפני שנה, לא לפני שנה וחצי, בשום שלב החמאס לא היה מוכן למתווה שהשגנו עכשיו: השבת כל החטופים בבת אחת, שליטה של צה"ל ברוב רצועת עזה, נוכחות של צה"ל ברוב שטחי רצועת עזה, והחלטה מפורשת בהסכמה בינלאומית רחבה, כולל של מדינות ערביות ושל כמעט כל העולם המוסלמי על פירוז הרצועה ופירוק החמאס מנשקו.

אנחנו נחושים להשיג את כל יעדי המלחמה, וחיסול החמאס כגורם מדיני וצבאי. הצלחנו להביא את המתווה הזה מכיוון שהחמאס הרגיש היטב את החרב על צווארו: במשך שנתיים הפעלנו עליו לחץ צבאי עצום, שהלך והתגבר, ובאמצעותו שחררנו כמעט מאתיים חטופים עוד לפני הסבבים האחרונים. חיסלנו את רבי-המרצחים אדריכלי הטבח. חיסלנו עשרות אלפי מחבלים. השמדנו אינספור תשתיות-טרור. השתלטנו על כל המעברים לרצועת עזה. ולא פחות מכך - ריסקנו את הציר האירני שהחמאס נשען עליו.

הלחץ על החמאס הגיע לשיאו בהחלטה שקיבלתי, להיכנס אל תוך העיר עזה, המעוז האחרון של ארגון הטרור. חמאס הבין, ואני וחבריי שתמכו בהחלטה להיכנס לעיר עזה, שהוא עומד לפני כליה. ולכן הוא נסוג מן הדרישות הבלתי אפשריות שלו, שלא היו מאפשרות לנו לעמוד ביעדי המלחמה. החמאס התעקש פעם אחר פעם: לא נשחרר את כל החטופים, אלא אם כן נמשיך לשלוט בעזה. לא נתפרק מהנשק. ישראל תיסוג מכל השטח שתפסה. המעברים יחזרו לידינו. אנחנו נשלוט, אנחנו נהיה שם, אפילו נשקם, הכל חוזר. זה לא מה שקרה, כל זה לא קיים.

אילו הייתי מקשיב לכם, לרבים שנמצאים באולם הזה ומחוצה לו - שקראתם לי לעצור את המלחמה, להרים ידיים, להניף דגל לבן - אילו כך היה קורה, אילו הייתי מסכים להוציא את צה"ל עד המטר האחרון, זו הייתה הדרישה, ונאמר לנו: אחרי זה תחזרו, יתנו לכם, אחסוך לכם ציטוטים - המלחמה הייתה מסתיימת בניצחון מוחץ של החמאס ושל הציר האירני כולו. סינוואר, דף ונסראללה היו נשארים בחיים. הם היו יוצאים החוצה בשיא כוחם, עם סימני 'וי' באצבעות. את זה הם בקושי עושים עכשיו, כי הם כבר לא כאן. 7 באוקטובר הבא - ועוד על סטרואידים - היה רק עניין של זמן. חיזבאללה היה מאיים על ערינו עם 150 אלף טילים ורקטות. כוח רדואן במלוא אונו היה במרחק של מטרים ספורים מפלישה לגליל.

אם הייתי נכנע לתכתיבים שלכם, חמאס היה עומד על תילו, סינוואר היה עומד על תילו, חיזבאללה עם 150 אלף טילים היה עומד על תילו, כוח רדואן היה במרחק של מטרים ספורים מפלישה לגליל. תושבי הדרום והצפון כמובן לא היו חוזרים לביתם, אבל הם חזרו. משטר אסד הרצחני היה נותר על תילו. זו האמת ואתם יודעים את זה, לא תוכלו לעוות את זה, וכולנו יודעים את זה. אבל מעל לכל, אירן הייתה ממשיכה לייצר בקצב מואץ עשרות אלפי טילים בליסטיים באין מפריע, ובתוך כמה חודשים הייתה מפתחת פצצות אטום במטרה להשמידנו: את כל אזרחי ישראל בלי יוצא מן הכלל: יהודים וערבים, שמאלנים וימניים, חרדים וחילוניים; כולנו היינו עולים מעלה לשמיים בעשן. המדינה כולה הייתה בסכנת השמדה. מיליוני אזרחי ישראל עמדו בפני סכנת-כליה, ועמדנו בפני איום קיומי פשוטו כמשמעו.

אתם יכולים לנסות להתעלם מזה, אני לא מתעלם מזה; פעלנו כדי להעלים ולהרחיק את זה, כדי להסיר מעלינו את האיום שאתם מבטלים אותו בצעקות, בכל מיני גינויים ודקירות. תסתכלו על האמת היסודית: זה האיום שחבריי ואני, ובזכות לוחמי וגיבורי צה"ל ובזכות זרועות הביטחון השונות, את האיום הזה הסרנו. שום צעקות וגיבובי שטויות שלכם לא ישנו או יסתירו את זה. אני לא הייתי מוכן בשום אופן להסכים לתכתיבי הכניעה שחמאס דחף ולחץ, לצערי גם בעזרת אנשים בתוך הארץ ובעזרת ממשלות העולם, בעזרת התקשורת העולמית, לא הייתי מוכן לקבל את התכתיבים הללו. הממשלה בראשותי לא קיבלה אף אחת מדרישות החמאס.

והתוצאה של המדיניות התקיפה שלנו - הרחקתו של האיום הקיומי מעל ראשנו, הנחתנו מכות מחץ על כל חלקי הציר האירני, על אירן עצמה, על חיזבאללה וחמאס, על החות'ים ועל משטר אסד שכבר לא קיים. העצמנו את כוח ההרתעה של ישראל, זקפנו את קומתנו, השבנו את כל חטופינו החיים. חלק מהחיים עדיין שם, אנחנו נחזיר גם אותם. במקום לצאת חפויי ראש מעזה נשארנו בפנים - כשאנו לופתים את החמאס מכל עבר.

כך רואים אותנו בעולם כולו, ובעולם הערבי כולו: אני רוצה לקרוא לכם דברים שכתב לפני כמה ימים עיתונאי מוביל מאיחוד האמירויות, אמג'ד טהא: (פעם ציטטתי אותו כאן). טהא כתב: "ארגון חמאס - זרוע האחים המוסלמים הפלשתינית - נכנע לפקודות ישראל ולאזהרת הנשיא טראמפ. מעטים באזור זה, מגלים אומץ עיקש שכזה". והנה המסר שבעל הטור האמירתי שולח לצוררי ישראל: "עשיתם הכל כדי שהאנטישמיות תנצח - והיא שוב הפסידה. ישראל היא חלק מהעבר, ההווה והעתיד של המזרח התיכון. החמאס הובס".

חברות וחברי הכנסת, בזכות שרשרת ההישגים הכבירים שלנו, בזכות גבורת לוחמינו ומפקדינו בכל זירה, ובזכות ההחלטות המושכלות והנחושות שקיבלנו - ביססנו את מעמדנו כמעצמה. אבל המערכה לא תמה. ראינו אתמול את החמאס מפיר בבוטות את הסכם הפסקת האש. לדאבון לבנו שני לוחמים נפלו בזמן הפסקת האש: סמל ראשון איתי יעבץ ז''ל, ורב-סרן יניב קולא ז''ל. החמאס הרגיש מיד את נחת זרוענו: תקפנו אותו עם 153 טון פצצות, תקפנו עשרות מטרות לאורכה ולרוחבה של רצועת עזה, לצד חיסול מחבלים רבים ובהם גם מפקדים בכירים.   

הבהרתי מלכתחילה: הפסקת-האש היא לא רישיון לחמאס לאיים עלינו. לתוקפנות נגדנו יש ויהיה מחיר כבד מאוד. ובסוף התהליך שסיכמנו יחד עם הנשיא טראמפ בעבודה משותפת: הכוח הצבאי והשלטוני של החמאס יחוסל. גם במעגל רחב יותר אויבינו מנסים להתחמש מחדש ולאתגר אותנו. במזרח התיכון האלים והפראי, איומים ישנים לובשים צורות חדשות, וישנם גם איומים חדשים. אנחנו עומדים על המשמר וגם פועלים כדי לסכל אותם. לא על הכל יודעים, ויתכן שלא על הכל יידעו. ידינו האחת אוחזת בנשק כדי להכריע את דורשי רעתנו. ידנו השנייה מושטת לשלום לאלה שרוצים לעשות עמנו שלום. והיום יש לא מעט, אפילו הרבה.

לצד האתגרים הגדולים שלפנינו, יש הזדמנויות גדולות, להרחבת מעגל השלום באזורינו וגם מעבר לו. המדיניות שלי, ולא מהיום, היא ששלום עושים עם החזקים ולא עם החלשים. והיום כולם יודעים, שישראל היא מדינה חזקה מאי-פעם! בזכות עוצמתנו - הייתה לי הזכות להביא יחד עם ידידנו הנשיא טראמפ את 'הסכמי אברהם' עם ארבע מדינות-ערב. בזכות עוצמתנו, ובשיתוף פעולה חוזר עם נשיא ארה"ב, נביא עוד הסכמי-שלום עם מדינות במרחב.

אבל כדי שנגשים בהצלחה את כל יעדינו, עלינו לשמור ביתר שאת על אחדותנו. אני רוצה להבהיר: האחדות אף פעם לא תהיה מוחלטת. יש אצלנו דעות שונות, יש מחלוקות בנושאים עקרוניים. אבל כפי שאמרתי פעמים רבות לאויבינו, והם לא הקשיבו לי: אל תטעו בנו. ברגע האמת וביום מבחן כולנו נעמוד יחד כחומה בצורה. כך עשינו וכך עלינו להמשיך לעשות. אני קורא לכולם, לחברי הקואליציה והאופוזיציה גם יחד, ובאמצעותכם לציבור: אנחנו יודעים, אנחנו קוראים על זה וצמים על זה כל שנה, איזה חורבן נורא גרמה שנאת חינם בתולדות עמנו. זה הזמן להנמיך את גובה הלהבות! בדמוקרטיה אפשר להביא להכרעות של רוב ומיעוט, ואפשר גם להגיע לפשרות, אפשר וצריך לדון במחלוקות, אבל לעשות זאת בענייניות, בטח לא באלימות, בטח לא באיומי רצח על נבחרי ציבור, בטח לא באיומי רצח על רה"מ ובני משפחתו ומשפחותיהם של שרים. כולם יודעים מהם גבולות השיח המקובל, כולם יודעים את זה, במיוחד אלה שחוצים את זה.

יו"ר הקואליציה אופיר כץ, קודם כל אני רוצה להודות לך על המאמצים שעשית עד עכשיו, תודה לך. ושנית אני רוצה כבר להזהיר אותך, אתה תצטרך לעבוד קשה כי אנחנו הולכים בקרוב להעביר את תקציב המדינה לשנת 2026. אנחנו נוסיף לחזק את כלכלת ישראל. כולם הסבירו לנו שכלכלת ישראל תתמוטט, שהיחסים עם ארה"ב יתמוטטו, שישראל חלשה וחייבת להיכנע.

אז אני רוצה להגיד לכם - ההישגים של כלכלת ישראל תוך כדי המלחמה, מעוררים השתאות ברחבי העולם: האינפלציה בירידה, השקל חזק, האבטלה בשפל, הבורסה בשיא של כל הזמנים, תוך כדי מלחמה. איזה עוצמה, איזה כוח, איזה אמונה.

חברות וחבריי הכנסת,

במרוצת המלחמה, אנחנו התמודדנו עם דבר חמור מאוד שהוא מוכר לכם, והוא לא היה פשוט: אמברגו נשק שהגביל אותנו, ועיכב את התקדמות הלחימה. לכן, כדי לא להיות תלויים באספקת-נשק מבחוץ, אנחנו מקדמים את עצמאות החימושים שלנו. מדינת ישראל תצטרך להקדיש, איפה שר האוצר?

אנחנו מקדמים את עצמאות החימושים שלנו, ואנחנו בצעד הצמחת הכלכלה שלנו, שאנחנו עושים באמצעות מדיניות השוק החופשי שאנחנו הנהגנו, עם ברכות אדירות. אנחנו נצטרך להשקיע יותר, יותר בביטחון הלאומי שלנו בעצמאות החימושים. במקביל, אנחנו מקימים עכשיו את המערך הלאומי לבינה מלאכותית, כפי שביססנו את מעמדנו ככוח עולמי בסייבר.

אגב אני זוכר, לכל הצועקים פה ולכל המגחכים פה, אני מציע לכם להסתכל בסרטון קצר. פה בכנסת, אני עמדתי על הבמה הזאת כמו שאני עומד עכשיו, ואמרתי "אנחנו הולכים לפתח את רשות הסייבר". וישראל, כך אמרתי, תהפוך למעצמת סייבר עולמי. היה פה ח"כ מוכר לכם, מאוד בכיר, שהסביר: "ראש ממשלה וירטואלי, סייבר הוא מדבר איתנו." היום ישראל היא מעצמת הסייבר השנייה בעולם, באופן אבסולוטי, רק אחרי ארה"ב.

"אז מה הוא מדבר איתנו על הדברים האלה. מה הוא מדבר איתנו על בינה מלאכותית. מה הוא מדבר איתנו על עצמאות חימושים?" ועוד איך אני מדבר על זה. כי אנחנו צריכים את זה להבטיח את עתידנו, להבטיח את ביטחוננו, וזה מה שאנחנו נעשה. כפי שביססנו את מעמדנו ככוח עולמי בסייבר - כעת אנו שואפים להיות כוח עולמי גם בבינה המלאכותית.

תהיה לכך השלכה עצומה, עצומה. על הביטחון, על הכלכלה ועל החברה שלנו.
ובאשר למערכת היחסים עם ארצות הברית, שכאן ניבאו את חורבנה. מערכת היחסים עם ארה"ב, מעולם לא הייתה קרובה והדוקה כמו עכשיו - הן ברובד המדינתי והן ברובד האישי. הנשיא טראמפ וביני, ואני חושב שכל אחד מבין את החשיבות של הקרבה הגדולה הזאת - כולנו התרגשנו מביקורו ההיסטורי בישראל ונאומו ההיסטורי בכנסת, של גדול ידידנו ב'בית הלבן' מאז ומעולם.

מחר יגיע בשליחותו, סגן הנשיא ג'יי. די. ואנס. ואנחנו נשוחח על שני דברים. בעיקר על שני דברים: על האתגרים הביטחוניים שעומדים לפנינו, וההזדמנויות המדיניות שעומדות בפנינו. נגבר על אתגרים, נממש את ההזדמנויות.

במושב הנוכחי גם נגיש לאישור הכנסת חוק גיוס, שיביא לגיוס של 10,000 בני ישיבות בתוך שנתיים. זו מהפכה אמיתית, דבר שלא היה מאז הקמת המדינה. ויש רבים נוספים, יש רבים נוספים בגיל הגיוס שאינם חרדים, וגם הם צריכים להתגייס. אבל באשר לפוטנציאל להשתתפות בחורי הישיבה יש לנו דוגמה מצוינת מחטיבת 'החשמונאים' החרדית, שהשתתפה בקרבות בעזה. אני ביקרתי אותם, ראיתי אותם, ולוחמים חברים שלהם גם לצערי נפלו במערכה. הם חיסלו עשרות מחבלים, לוחמים עזי-נפש אלה התגייסו לצה"ל כחרדים, וישתחררו כחרדים. ואנחנו נוסיף עוד יחידות, עוד מסלולים, שיאפשרו את הדבר הזה לטובת הפיוס בעם.

חברות וחברי הכנסת, אזרחי ישראל,

אנחנו בימים היסטוריים. אני נזהר בשימוש במילים האלה, כי אני בן של היסטוריון. אבל בימים האלה, שמשנים את גורל פני האומה וסוללים לנו נתיב לעתיד שלא חלמנו עליו.
בימים כאלה חובה לזכור נגד מי אנחנו נלחמים, וחובה לזכור על מה אנחנו נלחמים. שמעתי זאת מהלוחמים שלנו בסדיר ובמילואים, שמעתי זאת מהמשפחות השכולות, שמעתי זאת מפצועינו במחלקות השיקום, שמעתי זאת מרבים-רבים בעם.

אבל בימים האחרונים, רעייתי ואני שמענו זאת ממקור נוסף: משורדי השבי. כל סיפור וסיפור שלהם נוגע בנימי הנפש העמוקים ביותר. אחד מהם הוא רום ברסלבסקי, רום היה במסיבת ה'נובה', הוא הגן בגופו על משתתפי האירוע שהותקפו באכזריות מפלצתית. הוא נחטף לעזה, ושוביו לחצו עליו פעם אחר פעם להמיר את דתו. אבל רום הביט בהם בעיניים, ואמר: "אני יהודי, אני חזק, אני לא נשבר".

בדומה לרום ולכל גיבורינו הנפלאים. כל אזרחי ישראל, בשבי, בחזית, בעורף - זאת התשובה שלנו לכל צוררינו השפלים: אנחנו יהודים, אנחנו ישראלים, אנחנו חזקים, אנחנו לא נשברים, ובעזרת השם אנחנו מנצחים!".